חכמת זקנים

לאחרונה צצה לה אופנה חדשה, אנו שומעים על חכמת ההמונים שגורסת כי בתנאים מסוימים, עדיפה היא על חוכמתו של המומחה היחיד. על-פי רעיון זה, שקלול התשובות שתפיק קבוצה גדולה של אנשים שאינם מתואמים ביניהם, יהיה כמעט תמיד מדויק יותר מהתשובה הטובה והמלומדת שעשוי להפיק מומחה עצמאי. "חוכמה" זו חשודה בעיניי, כיוון שהיא נכנסה לתודעה משום השימוש ההולך וגובר ברשתות החברתיות לסוגיהן ובמכלול המאפיינים, היישומים, המימושים והשימושים, המתבצעים למעשה ברשת האינטרנט. אולם לצערנו, החיים אינם מסתכמים באומדן אפונים בצנצנת... וכיצד כל זה "מתכתב" עם "חכמת הזקנים"? בעוד שגישת היסוד של מסורת ישראל , הינה, לקדש את חיי הנצח בעולם הבא, אל מול חיינו הזמניים (הפרוזדור) בעולמנו, הנה אנו מצויים בעידן מתקדם לכאורה, שבו מקדשים דווקא את הארעיות , הכול קצוב, מוגדר בזמן, בן חלוף, בלתי קבוע, תקופתי, עונתי, במצבי ביניים ובינתיים. "אייפונים", "טאבלטים", "סמארטפונים" ו"איפודים", דור רודף דור, שמא לזה כיוון הפסוק: "וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם". הדרישות הטכנולוגיות מתחדשות כהרף עין, כנאמר "דור דור ודורשיו", קצב העברת המידע וכמות התכולה בו מהירים, רבים ומעבר לכל דמיון, מה לי ומי לי, שכן "העולם שייך לצעירים", שמא לזה כיוון הכתוב באחרית הימים "....נַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם" הילד הקטן יודע לתפעל מערכות מחשוב טוב יותר מאביו ועל אחת כמה וכמה הרבה יותר טוב מסבו. חברות מעדיפות להעסיק עובדים צעירים הבקיאים בכל המערכות החדישות ביותר, מי זקוק בכלל היום לניסיון החיים ולחכמת הזקן? הצעיר עול הימים משיג מידע רב ועצום, תוך הקלקה על המקלדת. כהרף עין וכחלום יעוף עידן תרבות האינסטנט והאקזיט, נולדים ידוענים, היוצאים לאוויר העולם ונבראים כוכבי תקשורת, ובאחת נוצרים ומתגלים אח"מים... אם כך, מדוע ביהדות הזקנה = ברכה?! "יראת ה' תוסיף ימים"

"אורך ימים בימינה ....". ועוד רבים הם המקורות בהם מתברך האדם "כי אורך חיים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך" וכן "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים". ברכה זו של אריכות-ימים מופיעות כבר בעשרת הדברות: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה..." זה שכר שהובטח לא אחת למקיימי מצוות הנה כי כן, יחד עם הציווי על קביעת המזוזה, מודיעה התורה מיד על שכרה: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה..." וכן עוד מקומות לרוב. חז"ל שבחו כל כך את סגולת ברכת אורך הימים, עד שמצאנו סוגיות שלמות המביעות זאת שעיקרן: "אין זקן אלא חכם", או "זקן, מי שקנה חכמה" וזאת בתנאי שזקנתו אינה טרדה ולא משא לעצמו, למשפחתו ולחברה. מכאן שהם הבחינו הבחנה ברורה בקובעם: "זקני חכמים כל שהם מזקינים דעתם מתיישבת עליהם וזקני עמי הארץ כל מה מזקינים דעתם משתבשת עליהם". ברור לנו שהזקנה ברכה היא, ותלויה באדם - בחכמה שקנה, במעשים שעשה, בהליכות חייו, וכן גם בהמשך פעילותו בימי הזקנה - שיהא מביא בחייו תועלת לו ולעולם. כל אחד שימשיך לעסוק בעיסוקו: אם איש תורה הוא - שיעסוק בתורה. איש חכמה, מדע ודעת - שימשיך ביצירתו, איש עבודה בניין או חקלאות - שימשיך בעבודתו, הכול לפי כוחותיו. חז"ל הרבו לדון בסוגיות הדנות בשמירת הכוחות, ידועה אמרתו של האמורא שמואל שהיה מומחה ברפואה ומדע: "אבנים שישבנו עליהם בילדותנו, עשו עמנו מלחמה בזקנותנו". דהיינו, דווקא חוסר הפינוק בגיל צעיר יש בו ברכה, להמשך "מלחמת הקיום". ומכאן תובנה לימינו אנו: לאותם נותני עצות, מומחים, מנתחים, מעבדי נתונים, מבצעי סקרים - האם האנשים הללו באמת חושבים שהם יודעים כלשהוא, ומאמינים שמשפיעים על איזשהו ?! ... הם לא שכחו כלום ולא למדו מאומה, אין בהם מעט צניעות, קורטוב ענווה וקומץ שפלות-רוח, להכיר בכוחה של מציאות, באמת הפשוטה - שאין אנו בני האנוש, מסוגלים לעמוד כנגד "כוחו וגבורתו מלא עולם", וממילא שלא לחזות משברים, אסונות צרות ומצוקות.

מי אנו? מה כוחנו?

לצפות את המשבר הכלכלי בעולם, להבין את משמעות "האביב הערבי" ולפענח את "החורף האירופאי ", קל וחומר ששום בן אנוש אינו יכול לראות נכוחה ולהתמודד אל מול איתני הטבע ותוצאות ההרס של סופות המתרגשות בעולם. כן, אפילו ניו-יורק, "התפוח הגדול", המרכז המסחרי והכלכלי מהגדולים בעולם - "עיר עולם" בעלת השפעה על התקשורת , הפוליטיקה, החינוך, הבידור, התרבות האופנה ומה לא - מעצמת-על זו החובקת עולם, התגמדה והרכינה ראש - כקליפת אגוז נדה לה על פני מים רבים, האוקיאנוסים העלו גלי צונאמי, שיטפונות באוסטרליה, רעידות אדמה ביפן וגם טייפונים ורעשי אדמה בכל מקום אחר על פני כדור הארץ. מי יוכל הם? ולמרות זאת, הם עדיין מתיימרים להבין, לנתח, לסקור ולפרש, משוכנעים בחוסנם להכתיר נשיאים, בטוחים בעוצמתם, להמליך ראשי מדינה. אלו, יאמרו כך, והאלו יאמרו גם אחרת.... הודעות כאלה והודעות הפוכות..... שיטת המסתברא והאיפכא מסתברא.... הבנק העולמי מכריז על האטה בצמיחה, ולעומת זאת הוא צופה עליה בצמיחה.... באסיה השווקים יורדים ומאידך ניכרת מגמה של עליה.... במדדים האמריקנים עליות חזקות, אך לפתע, הם חזרו לרמתם הקודמת....,סין חווה משבר בשל החלשות היצוא והביקוש המקומי, בצל נתוני מאקרו בסין שהראו עלייה גדולה ביצוא הסחורות של המדינה....., אז מה באמת קורה ביבשת הגדולה ביותר בעולם, האם תחזית הצמיחה עולה, או יורדת?. וכך ממשיכים ומזגזגים בהערכות כל המתיימרים להבין את הנעשה בעולמנו, בדרך כלל בתוספת מליצות, מילים מפוצצות, דיבורים מתוחכמים, ביטוים מסובכים, מונחים מכובסים - למעשה, הם מכסים על ערוותם במכפילי רווח מצרפי, מכפיל עתידי, סוגיית "הצוק הפיסקאלי" קיצוצים אוטומטיים בתקציב מפה, ביטולי הטבות מס משם.... בקיצור, עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָותֵנוּ שהרי נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָיּה, וּלְפַאֲתֵי מערב עַיִן מצִיּוֹן צוֹפִיָּהּ לבחון, מי הזכיר יותר פעמים את המילה ישראל במהלך העימות בין אובמה ורומני, ועם ישראל חי ובועט!!!!! "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ " המובאה שבכותרת, של ר' שמעון בן אלעזר מופיעה כאמור במסכת מגילה, וכן הקטע דלעיל, שהינו מובאה מתוך שירת האזינו בספר דברים. מובאות אלו הינן בבחינת עדות ואזהרה, משמען, כדאי לכם להקשיב לחוכמת החיים של הזקנים: אותו זקן שאומר לך להרוס, מתוך ניסיונו למד, ובסופו של יום, מה שנראה לכאורה כהריסה, זו למעשה הבניה. חז"ל למדו זאת, מאירוע מכונן שהותיר צלקת בעם ישראל עד עצם היום הזה, שהרי ידוע כי בימי רחבעם, התפלגה המלוכה בין יהודה וישראל. הסיפור המקראי בספר מלכים מספר לנו, שנציגיי העם פנו לרחבעם וביקשו שיקל מעליהם את עול המיסים, שהוכבד בימי אביו שלמה. אולם, תקוותם לא נתממשה, תחת להטות אוזן ולשעות לעצת הזקנים, יועציי אביו, נטה ירבעם להקשיב ולהשית לבו, לעצת רעיו הילדים. "אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים". והתוצאה ידועה, כאשר העם בראשותו של ירבעם בן נבט, מורד ברחבעם, באמירה מעוררת זעזוע, חלחלה, חיל ורעדה: "מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי, לאהליך ישראל". מכאן חז"ל גינו את רחבעם על שהלך בעצת הצעירים. בהזדמנות זו הם גם למדו: "שכל המתמנה פרנס על הצבור נעשה עבד לו" (הוריות)

"מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ”

ניתן היה לחשוב, כי מדובר בצוו מקראי המיועד לצעירים, כי על-פי פשט הדברים, ניכר שיש לקום מפני הקשיש ולכבדו, או אז, היראה מאלוקים, בהמשך הפסוק, מוסברת ע"י מרבית הפרשנים: בכך שבכל מקום שכתבה התורה "וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ” מדובר בצו המכיל בו את חובת הלב (המצפון) שלא ניתן להבחין בכוונת העושה, שעין אנושית אינה חשה לכאורה בשום פגם בו, כיוון שהאדם איננו בוחן כליות ולב, על כן, התורה מזכירה לאדם, "דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" עד כאן פשוטו של מקרא. אולם, מפני ש"נַעַר הָיִיתִי גַּם-זָקַנְתִּי": נראה לי, כי ציווי זה הרבה יותר עמוק ובעל משמעות ושונה מהמובן הפשוט. לדעתי, יש כאן קריאה הבאה להתוות דרך לצעיר, להשריש ולהחדיר בו, ערכים אחרים מאלו המצויים על סדר היום החברתי. למיטב הבנתי, לתורה מסר חשוב - אין היא מבקשת רחמים והתחשבות בקשישים, אלא להפך - שוללת את היות הצעיר יפה, חזק, מועיל ועליון. על הצעירים לכבד את הזקן, כי מעלותיו וערכו אינם נמדדים במותניו הצרות ובאזור חלציו, אלא בחוכמה שרכש בעמל שנות חייו, בחוויות שחווה, במראות שראה, במבטו המעמיק, בראייתו הנוקבת, במבטו החודר ופעמים גם במכאוביו, במחושיו, בסבלו, בצערו, בעצב וביגון שלו - כל אלו פיתחו בו השקפת עולם רחבה על החיים, אותה שום צעיר לא יוכל להשיג עד שיזקין. אם כן, בתרבות בה הגיבורים הם המבוגרים והזקנים, אותו יין רק משתבח עם הזמן. הקריאה "מפני שיבה תקום" מופנית דווקא לזקן, תקום מלשון תתקומם, תקום כנגד, תיצור, תבנה, תפעל, תנחה, תוביל, השתמש ביתרון שלך כזקן, בידך החכמה, בתבונתך ובניסיון חייך - בכל אלו הינך מהדר את פני זקנתך. אולם, הזהר לבל תנצל את "מעמדך" כזקן כדי להיות מעמסה ונטל על החברה, לכך כוונו הדברים כנאמר "וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ”. עולם התורה והמקרא וחכמי עם ישראל בעבר, ידעו את מה שהאנושות עדיין מסרבת להפנים

"דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת"

"מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ".

החל מאמצע המאה ה-19 חל גידול דרמטי בתוחלת החיים ומאז היא עולה ונוסקת, והיום היא גבוהה יותר מאי-פעם. מספרם של הזקנים באוכלוסיה בארץ ובעולם גדל והולך, כתוצאה מהתקדמות הרפואה ומהפיתוח הטכנולוגי. מומחים צופים שתוך עשור שיעור בני ה-+65 יגיע לכדי רבע מכלל האוכלוסיה בעולם המערבי. ישראל אומנם מזדקנת בקצב איטי יותר, בשל שיעורי פריון גבוהים יותר, אולם עם הזמן הפערים יסגרו ואנו צפויים להתמודד עם אותה מציאות שאיתה מתמודדת אירופה היום - שאוכלוסיית הזקנים מזדקנת והולכת ולכך השלכות משמעותיות בתחום הכלכלה, המדיניות, הזכאות, המימון וצריכת השירותים. רבים מאותם המכונים "זקנים" בריאים גופנית ונפשית ומתפקדים היטב. שהרי כיום קשת היכולות של אדם מבוגר מגוונת והגיל הכרונולוגי כבר איננו מדד של יכולות או העדרן. אדם יכול להיות זקן כרונולוגית, אולם צעיר פסיכולוגית ותפקודית. לעומת זאת, ישנם צעירים מבחינה כרונולוגית, אולם הם מתפקדים כזקנים - הם איבדו עניין בסובב אותם ונתקו קשרים חברתיים. עת הזיקנה היא תקופת בה אדם זוכה לראות בנות ובנים לילדיו. מה ההשלכות של מציאות חיינו בעידן הפכפך ולא יציב זה ימים יגידו... ושמא, חז"ל שעל חלקם שרתה רוח הקודש, הבינו וידעו דברים ואף רמזו לנו והכינו אותנו לעתיד לבוא, באמרם באותו מדרש: ש "בנין נערים סתירה"?! כדאי תמיד לזכור "כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְאִם נֵזֶר לְדוֹר דור ". אסיים הפעם עם סיפור ממדרש תנחומא, המדבר בשבחו של האדם הזקן: "מעשה באדרינוס המלך שהיה עובר למלחמה. ומצא בדרך זקן אחד בן מאה שנים עומד ונוטע נטיעות של תאנים. אמר לו: זקן שכמוך עומד וטורח בנטיעות - וכי סבור אתה שתאכל מפירותיהן? אמר לו: אדוני המלך, הריני נוטע - אם אזכה, אוכל מפירותי, ואם לאו, כשם שהכינו אבותיי לי כן אני מכין לבני!

עשה אדרינוס שלוש שנים במלחמה וחזר ומצא את אותו זקן באותו המקום. מה עשה הזקן? לקח סלסלה ומילא אותה ביכורי תאנים יפות וקרב אותם לפני אדרינוס ואמר: אדוני המלך, אני הוא אותו הזקן שמצאת אותי בהליכתך עומד ונוטע. הרי כבר זיכנו המקום לאכול מפירות נטיעותיי, ואלה שבתוך הסלסלה אף הם מאותם פירות. אכל אדרינוס מאותם פירות ואמר לעבדיו: טלו אותה סלסלה ומילאו אותה בזהובים. ועשו כן. נטל הזקן את הזהובים והלך לביתו." הא לכם זיקנה טובה וברכה בצידה, לזקן ולעולם כולו.