תחייה בארץ המוות

לפני 25 שנה חיו בגרמניה פחות מ-30 אלף יהודים. כבר אז היו בתוכם מהגרים שהצליחו לצאת מברית המועצות, אך הנהירה הגדולה חלה לאחר נפילת מסך הברזל. מה גרם לאותם 200 אלף יהודים דוברי רוסית, שיכלו להגיע לישראל כעולים חדשים וליהנות מזכויות עולה, לעבור דווקא לגרמניה בעלת העבר המחריד? התשובה פשוטה: התנאים שהוצעו להם. בשנות ה-90 יזמה ממשלת גרמניה תוכנית לחידוש הקהילה היהודית שם, תוך ביסוסן, ואף הקמתן מחדש, של יותר ממאה קהילות יהודיות בערים ובעיירות. זו הייתה דרכה להוכיח שהנה יש רצון וגם דרך להתנער מהעוולות הנוראות שעשתה גרמניה בשנות המשטר הנאצי. לשם כך הציעה גרמניה למהגרים היהודים פיתוי כספי מופלג: דיור חינם לכל החיים, וקצבה המאפשרת מחיה מכובדת כל זמן שהמהגר אינו עובד. בחישוב מצטבר לעשר השנים הראשונות לחייהם בגרמניה, אומר מנהל פעילות הסוכנות היהודית בגרמניה מיכאל ידוביצקי, מדובר בפי שבעים(!) ממה שהיו מקבלים לו עלו לישראל. הותנה עמם תנאי אחד: מכיוון שמטרת המבצע הייתה לחדש את קיום הקהילות היהודיות במקומות השונים, כל משפחת מהגרים כוונה להתגורר בעיר מסוימת. עזיבת העיר, משמעה היה הפסקת התנאים המיוחדים. היהודים בברית המועצות לשעבר, וגם לא-יהודים רבים שם, היו נתונים באותן שנים שלאחר נפילת הקומוניזם בקדחת של חיפוש יעדי הגירה. לכן די היה במודעה אחת מטעם ממשלת גרמניה בעיתון רוסי כדי לעשות כנפיים לשמועה על כפית הזהב המחכה לבאים לגרמניה, ולהציף את הקונסוליות הגרמניות בברית המועצות לשעבר במתעניינים. יהודים התקבלו אוטומטית, ואילו לא-יהודים נדרשו להוכיח שיש להם שורשים משפחתיים בגרמניה. הרצון למשוך את יהודי ברית המועצות לשעבר לעלות ארצה, כמו גם ההסתייגות המוסרית מנהירתם של יהודים דווקא למדינה שחוללה את השואה, גרמו לממשלת ישראל ולסוכנות היהודית ללחוץ על ממשלת גרמניה להפסיק את קיומו של הפרויקט. ואכן, בשנת 2005 הפסיקה גרמניה את הענקת התנאים המיוחדים ליהודים שהיגרו אליה מאז ואילך.

היהודים המהגרים לגרמניה זכו לסיוע לא רק מגורמי הממשלה, אלא גם מהעיריות ומהקהילות היהודיות. ממשלת גרמניה השקיעה כספים רבים גם בהקמת בתי כנסת חדשים ומפוארים, בבניית מרכזים קהילתיים ועוד, וזאת כדי שאותם יהודים, שלרובם היה ידע אפסי ביהדות, יתחברו בצורה חזקה יותר ליהדותם. כל זה מחייב כמובן הימצאותה של הנהגה רוחנית, דתית והלכתית. לארגון הקרוי 'ועידת הרבנים האורתודוקסים דמדינת אשכנז' משתייכים 45 רבנים, מהם 35 המכהנים כרבני ערים או כרבנים אזוריים של כמה קהילות קטנות. לצדם פועלים בגרמניה 25 שליחי חב"ד, המפוזרים ב-14 קהילות. שניים מהם נבחרו לשמש רבני הערים המבורג ואופנבך. ההתחזקות הדתית והחזרה בתשובה נעשו תופעה נרחבת למדי בגרמניה, אומר הרב אנגלמאיר מקלן, "אם כי הדבר שונה, כמובן, מקהילה לקהילה. קיימות מאות משפחות צעירות שחזרו בתשובה, בין החדשים שבאו לגרמניה לאחרונה וגם בין הוותיקים יותר". שתי ישיבות קיימות כיום בברלין, כל אחת קשורה לאחד מצמד בתי המדרש לרבנים. במזרח העיר נמצאת ישיבת 'בית ציון', הקשורה לבית המדרש לרבנים על שם הרב הילדסהיימר וכמוהו נתמכת בידי רון לאודר. כיום לומדים בה כחמישים תלמידים, בני 18 עד 24. רובם הגדול לומדים בישיבה יום לימודים מלא; "שלושה 'סדרים' ביום", כהגדרת ראש הישיבה הרב יואל סמית שהגיע לברלין מאנגליה. תלמידים אלה, שחלקם כבר היו לתלמידי חכמים של ממש, באו רובם ככולם ממשפחות שזיקתן לדת הייתה אפסית. לצד הלימוד בישיבה הם עוסקים בפעילות של קירוב יהודים אחרים לתורה ולמסורת, והם צפויים לעסוק בכך ביתר עוז לאחר סיום לימודיהם. בישיבת השנייה בברלין, ישיבת חב"ד, לומדים 25 תלמידים. "גם אצלנו כמעט כל התלמידים באים ממשפחות דוברות רוסית", מספר ראש הישיבה הרב אורי גמסון, שליח מישראל. "הנהגנו חידוש", הוא מגלה, "תלמידי הישיבה ובית המדרש לרבנות ילמדו לתואר אקדמי. אנו עומדים במשא-ומתן עם אוניברסיטאות כאן על עיצוב תוכנית לימודים מיוחדת לתלמידי בית המדרש, שבסופה יינתן תואר ראשון יחד עם הסמיכה. ברור לנו שלימוד באוניברסיטאות רגילות כרוך בקשיים רוחניים וחברתיים – גם בשל המסגרת הלא-יהודית, וגם בשל החברה המעורבת. "הגענו להסכם עם שלוחת טורו קולג' בגרמניה, שלפיו תלמידים מהישיבה ילמדו בבוקר במסגרת הישיבה ובשעות אחר-הצהריים במסגרת נפרדת ב'טורו'. ההנחה היא שהצעירים מהמשפחות יוצאות ברית המועצות ילכו בכל מקרה ללמוד באוניברסיטה, עדיף שאנחנו ניתן להם את המסגרת המיוחדת". כדוגמה לצורך בתוכנית מיוחדת הוא מספר על תלמיד מהישיבה הלומד באוניברסיטה גרמנית רגילה. "לקראת שמחת תורה הוא בא אליי ואמר שיש לו בחינה באוניברסיטה בחג ושהוא לא יודע מה לעשות. ניסיתי לשכנעו שלא ילך, והבטחתי שאפעל בעניין אצל רשויות האוניברסיטה. הבחור חשש מההיעדרות מהבחינה והלך בכל זאת, כתב ביום החג, ועכשיו כמובן לבו כבד עליו". הרב גמסון מדגיש שהאקדמיזציה בישיבה ובבית המדרש של חב"ד הן המשך דרכו של מי שהקים את בית המדרש הראשון לרבנים בברלין, הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר, שעודד את תלמידי בית המדרש לשאוף אפילו לתואר שלישי. הוא הבין שרק כך יוכלו הרבנים להשפיע על הדור הצעיר בגרמניה, החשוף למודרנה, להשכלה ולרוחות הרפורמה. בגרמניה פועלים לפחות שמונה בתי ספר יהודיים יומיים. שישה מהם מופעלים בידי הקהילות בברלין, בפרנקפורט, במינכן, בדיסלדורף, בקלן ובהמבורג. בברלין יש שניים נוספים – של חב"ד ושל קרן לאודר, וגם תיכון יהודי פועל בעיר.

הסוכנות היהודית מקיימת פעילות רחבת היקף במטרה לחזק את הקשר עם היהדות, עם העם היהודי ועם ישראל. "כל הפעילויות שלנו - שבתונים, סמינרים ומחנות קיץ וחורף - מתנהלות על טהרת הכשרות", אומר מיכאל ידוביצקי, מנהל פעילות הסוכנות היהודית בגרמניה. "בכולם נערך קידוש בליל שבת, נאמרת ברכת המזון ובמוצאי שבת נערכת הבדלה. אף שלא מוטלת על המשתתפים חובה לבוא להבדלה, כמעט כולם מגיעים מתוך רצון אישי שלהם. רוב הבנים מביאים כיפות מהבית, ולאלה שלא הביאו אנחנו נותנים. יש לזכור שרוב בני הנוער האלה, או הוריהם, בקושי שמעו על שבת או על יום כיפור בילדותם בברית המועצות לשעבר". הוא מדגיש עוד כי יש גופים רבים, חדשים וותיקים, הפועלים בגרמניה בכיוון של תחייה רוחנית יהודית. קחו לדוגמה את פרנקפורט, אותה עיר שהייתה ראש החץ של האורתודוקסיה המודרנית באירופה במאה התשע-עשרה, כשבהנהגה עמדו רש"ר הירש ואחרים. פגשתי שם בחודש שעבר את עוזי לויאן ואת אורי אוורבוך, שניהם בוגרי תנועת הנוער 'עזרא' בירושלים – תנועה שראשיתה אצל חניכי רש"ר הירש בגרמניה לפני כמעט מאה שנה. הם פועלים שם מטעם ארגון 'אחים תורה צנטרום, פרנקפורט' (מרכז תורני אחים, פרנקפורט) שהוקם לפני שנתיים. הם ישהו בעיר בהתנדבות במשך כחצי שנה, עם עוד שתי שליחות מישראל, אוריה ואיילת-חן. בשמחת תורה, למשל, הם קיימו סעודות חג המוניות, ולסוכה שהקימו באו לאורך חול המועד עשרות רבות של צעירים. זירת הפעולה שלהם, מגדיר לויאן, היא "הפעילות הרוחנית בקרב כ-8,000 היהודים בפרנקפורט הגדולה. אנחנו פועלים בעיקר בין הצעירים: מלמדים בבית הספר היסודי ובעיקר בתיכון, ועובדים עם סטודנטים עד גיל 35. אנחנו מקיימים מגוון רחב של פעילות בשיתוף הקהילה המקומית. יש מרכזי שיעורים כל יום, ארוחות צהריים בבית המרכז שלנו, ופעילות נרחבת בשבתות ובשבתונים, שעשרות צעירים מגיעים אליה. אנחנו מקיימים גם ביקורי בית אצל משפחות ופעילות חברתית שנועדה למנוע את מה שנחשב פה מכה קשה – נישואי תערובת. בפעילויות הללו כבר נוצרו כמה זוגות". לויאן מדגיש שהם פועלים רק עם יהודים לפי ההלכה, שאם לא כן, הם עשויים לגרום דווקא לנישואי תערובת (בין יהודים על-פי ההלכה ליהודים מצד האב או הסב בלבד). כל הפעילות מתנהלת בשיתוף פעולה ובתמיכה של ארגון 'החוויה היהודית', ארגון המסמל בפעילותו הנרחבת, וגם בזהות מקימיו, את המהפך שעברו יהודי ברית המועצות שהגיעו לגרמניה: הוא הוקם בידי זוג חוזרים בתשובה שהגיעו מאוקראינה, מאיר ופולינה ליסרמן. "נס התחייה הרוחנית ביהדות גרמניה" – כך מכנים זאת כל הפעילים והרבנים שעמם שוחחתי. ביניהם יש המביעים תקווה שלמהפך הזה יהיו תוצאות גם בתחום העלייה, כשהיהודים המקומיים יגיעו למסקנה שחיים יהודיים מלאים אפשריים רק בישראל. בינתיים, אומר ידוביצקי, מדי שנה עולים כמאה יהודים מגרמניה, חלקם הגדול יהודים דוברי רוסית או צאצאיהם.