מהפכה של ממש

במקביל לבחירות לנשיאות בארה"ב, אמש, התרחשה לנו, כאן בישראל, מהפכה לא קטנה מתחת לאף. בזמן שהתקשורת הישראלית תיעדה כל דקה ושנייה מהמאבק – המרתק לכשעצמו – בין ברק אובמה ומיט רומני והריצה אחר האלקטורים, ב"בית היהודי – המפד"ל החדשה" הרגישו מעט בצל ובצדק. לא בכל שנת בחירות מתפקדים 54,000 אנשים, ועדיין, המפלגה לא זכתה למספיק "זמן מסך" שבהחלט הגיע לה. אך גם הבחירות בארה"ב לא פגמו בחגיגות הניצחון של היו"ר החדש, נפתלי בנט, שהביס את יריבו, זבולון אורלב. אורלב, מבחינתו, הגיע עם תווית של מחוקק מנוסה ורב שנים, פרלמנטר איכותי שעשה דבר או שניים בחייו. הוא ייצג את "פעם". המפד"ל הישנה, הבועטת מצד אחד, אך הכנועה מצד שני. מפלגת נישה שתמיד הייתה צריכה להתאמץ בכדי לקבל קצת תשומת לב. אורלב מסמל את הסקטוריאליות. מפלגה של דתיים בלבד, ללא ייצוג נשים, מקופדת בתוך עצמה וחשדנית. מאידך, בנט אומנם חסר ניסיון פרלמנטרי, אך הרוח הרעננה והחדשנות שהביא איתו, בהחלט מחפות על חוסר ניסיונו. וכן, גם הוא, כמו אורלב, עבר כמה דברים בחייו – החל משירות בסיירת מטכ"ל ועבד עבודה כראש המטרה של בנימין נתניהו (דאז, ראש אופוזיציה), "אקזיט" בחברת היי-טק והקמת תנועת "ישראל שלי". לא משהו שניתן לזלזל בו, זה בטוח. התמרכזות היא שם המשחק הרוח החדשה שבנט הביא איתו ל"בית היהודי" היא היכולת להתקדם, לנוע קדימה. התמרכזות היא שם המשחק אצלו. אם אורלב מייצג את הדתיים בלבד, בנט מייצג את המסורתיים, הדתיים, החרדים ואפילו החילונים אוהבי ארץ ישראל וההתיישבות. הוא מוכן להכניס ייצוג של נשים מתאימות ופתוח לרעיונות חדשים. הוא לא מבין, בנט, כיצד מחנה לאומי כה גדול, היה עד עכשיו מפוצל לגמרי - מה שבזבז קולות ומשאבים מיותרים. אז נכון שבנט ניצל בצורה צינית את התנועה הלא-פוליטית שלו, כביכול, "ישראל שלי", בכדי לעשות הון פוליטי (מה שהיה צפוי, אגב) ונכון שהוא ביקר את רה"מ המון פעמים מתוך פופוליזם ולאו-דווקא מתוך פרקטיקה, אך התמורות והשינויים שייקרו מעתה במפלגה הזו, בהחלט ישחקו לטובת המחנה הלאומי הכללי ו"הבית היהודי-המפד"ל החדשה", בפרט. שינוי ממפלגת נישה דווקא עם בנט – ולמרות התמיכה של רה"מ באורלב - המחנה הדתי-ציוני יכול לגדול ולצבור כמות מנדטים יפה, שתחבור לליכוד-ביתנו בקואליציה, אם זו תבחר. כאמור, בנט רוצה להפוך את מפלגת "הבית היהודי-המפד"ל החדשה", ממפלגת נישה למפלגת ימין-לאומית-מסורתית לגיטימית. הרצון שלו לפתוח את הרשימה לפלח אוכלוסיה רחב יותר, יביא הרבה יותר כח בקלפי וכתוצאה מזאת, השפעה רבה יותר בקואליציה ובממשלה. ולכן מדובר במהפכה של ממש. ממפלגה סקטוריאלית וזניחה, בנט יכול להקים פה מחנה לאומי רחב, שיעניק למחנה הלאומי הגדול יותר, גב, מתי שצריך וביקורת מתי שצריך. הליכוד-ביתנו ובכלל זה, מחנה הימין כולו, מצפה לאיחוד (קואליציוני) ולשיתוף פעולה, על-מנת להגיע לגוש חוסם כנגד רסיסי המפלגות של השמאל ומטרותיהן - מדיניות חברתית-קיצונית, חסרת אחריות ונעדרת משמעת תקציבית והמשך ויתורים ונסיגות בפן המדיני, שימיטו עלינו עוד אסונות.