אין לי ויכוח עם העובדה שאונס אישה לפעמים גרוע ממוות. כל הנושא הזה בכלל לא עולה על הפרק בסיטואציה הנוכחית של התמודדותו של האלוף במיל. אורי שגיא לנבחרתה של
שלי יחימוביץ' במפלגת "העבודה".
גם העובדה שאינני חבר מפלגת "העבודה" איננה צריכה להסיט את קו מחשבתי הענייני בסיפור אנושי זה.
העסק הזה פשוט יצא מפרופורציה ציבורית, משפטית, ערכית, מוסרית... וכל המוסיף אינו גורע מאומה מהטימטום האופף את פרישתו מאונס (חו"ח תרתי משמע) של אורי שגיא.
שלי יחימוביץ' יצאה בהכרזה שהיא חייבת לקחת מנהיגות, ואסור לה להפנות עורף למתלוננת.
קיבינימאט המתלוננת. מה זה "מתלוננת" על אירוע מלפני 40 שנה? מישהו כאן נפל על השכל? אם באמת קרה אי שם משהו... אז לחכות 40 שנה? לחכות שאורי שגיא ימונה לתפקידי מפתח במדינת ישראל, ורק כעת משחבר למפלגת "העבודה" זה העיתוי לפצוח בחקירות פליליות כדי להרחיקו מהפוליטיקה?
יש גבול לחוצפה.
יש גבולות לטעם הטוב.
יש מסדרונות ברורים לברר תלונות חריפות ככל שיהיו נגד אישי ציבור... ולא זו הדרך.
בעיניי זה יותר ממסריח. אני רואה בזה התנכלות זדונית – לא בזמן, לא במקום, ולא בשום צורה ו/או וריאציה סבירה אחרת להסבר רציונאלי.
אני קורא למי שנדמה כי היא רוצה להיות מנהיגה בישראל, להתעשת, ולבוא חשבון דווקא עם זו שכביכול היא צריכה להגן עליה בסיטואציות סבירות כאלה לא עלינו – ולהעמידה במקום. יש גבול לכל תעלול, ואינני רואה בעין יפה שימוש בנשיות לצרכי גרימת נזק לזולת – כאשר הנתונים הללו מונחים לפתחנו.
