הייאוש הפוקד את מפלגות המרכז-שמאל של המפה הפוליטית הישראלית גורם לטעויות איומות, על גבול הגיחוך. ההצעה להציב את נשיא המדינה, מר
שמעון פרס, בראש "מחנה", היא הצעה ילדותית, מטופשת, העלולה להכתים את נשיא המדינה ולגרום לו עוגמת נפש גדולה.
ממה שפורסם בכלי התקשורת, מר פרס סירב, וטוב שעשה כך. חבל שמר פרס בכל זאת מקיים שיחות עם אנשים פוליטיים המנצלים אותן לתעמולה זולה. אם נשיא המדינה, מר פרס, רוצה לשמור ולהישמר מכל רבב שעלול לבדוק בו, הוא חייב להודיע, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שידו לא במעל. מרום גילו וניסיונו של מר פרס, העשייה העצומה שלו ותרומתו להקמתה וחיזוקה של ישראל, הוא חייב להביט בסיפוק רב במה שעשה מבלי "להתלכלך" בביצה הפוליטית.
לפיד ויחימוביץ' לא יפנו מקום
מה שקרוי "מחנה" מרכז-שמאל זו פיקציה בלבד. התקשורת ומיני יחצ"נים הם אלה אשר המציאו את המחנה הזה. המדובר באוסף של מפלגות שבהן שולט האגו האישי של כל אחד מראשיהן. אין שום סיכוי שבעולם ששלי יחימוביץ' תוותר על הבכורה ותרים ידיים נוכח גל הסקרים עליו היא גולשת. מה בין הסקרים לבין המציאות, ומה תהיינה תוצאות הבחירות, אין לדעת. יחימוביץ' מרגישה שהיא נוגעת בפסגה, לכן מי שסבור שהיא תהיה מוכנה לוותר למר פרס, תהיה מוכנה להידחות למקום שלישי או רביעי ברשימה הווירטואלית - הוא חולם באיספמיה.
יאיר לפיד הקים מפלגה כדי שהוא יהיה המוביל שלה. הוא הממנה, הוא הקובע, הוא רוצה להיות שר החינוך וכדומה. מישהו יכול לתאר לעצמו שהוא יהיה מוכן לוותר על מה שהוא מזהה כהזדמנות חייו? זה לא רציני. למרות שישנם הסבורים שאין הבדל משמעותי בין "יש עתיד" של לפיד לבין מפלגת העבודה של יחימוביץ', תהום מפרידה ביניהם. ייתכן שבנושאים של דת ומדינה יש דמיון בין השניים. מלבד זאת, אין כל מכנה משותף. ההפך הוא הנכון: תהום מפרידה ביניהם בנושאים הכלכליים, החברתיים, אפילו המדיניים-ביטחוניים. ייתכן מאוד שאם המדובר בקואליציה בין שתי המפלגות לאחר הבחירות, בהחלט ישנה אפשרות של חיבור. לפני הבחירות אף אחד מהם לא יסכים לוותר על התמודדות ולפנות את המקום הראשון למר שמעון פרס. זו בדיה ותו לא.
ומה עם קדימה ו"עצמאות"?
קדימה נמצאת במצב קריטי, אולי אפילו בלתי הפיך.
שאול מופז ואנשיו עלולים למצוא את עצמם מחוץ לכנסת הבאה. אין להם כל אמירה ממשית. זו מפלגה משותקת שבראשה עומד אדם שבעצמו מבין שהקריירה הפוליטית שלו הסתיימה, לפחות בכל הנוגע להיותו ראש
ממשלה או שר ביטחון. האופורטוניסטים שבמפלגה כבר עזבו והיד עוד נטויה. אף אחד לא לוקח ברצינות את מופז וחבורתו. אז איזו תועלת ל"מחנה" הם מביאים? כלום. מופז-איציק-תירוש-דואן ושות' נתפשים בציבור כקריקטורה פוליטית אחת גדולה. מי יצביע עבורם? אז גם אם קדימה תזכה בשלושה מנדטים, מה כבר יכולה היא להועיל ל"מחנה"?
גם מפלגת "עצמאות" אינה זוכה, בלשון המעטה, בתמיכה רבתי בקרב הציבור. ראש המפלגה,
אהוד ברק, מאמין שיש לו סיכוי טוב להתברג בכנסת הבאה ואולי לזכות שוב בתיק הביטחון. הסיכויים גדולים בהתחשב בעובדה שבנימין נתניהו סומך עליו. יש לסייג זאת בצמד המילים "לעת עתה". כל שאר החברים במפלגה המוזרה הזו, להוציא אולי את השר
שלום שמחון, אין להם שום משענת ממשית בציבוריות הישראלית.
לא לבזות את הנשיא פרס
לאחר שמנינו את המפלגות העיקריות האמורות, כביכול, להתכנס אל תוך ה"מחנה" שבראשו יעמוד מר פרס, נקבע שאין כל סיכוי שאלה יעבדו עם אלה, אלה לא יוותרו על האגו שלהם, על הסיכוי הבלתי מציאותי להגיע אל הפסגה הפוליטית.
הענקת "פרס", לכאורה, לנשיא המדינה לעמוד בראש המחנה, היא בבחינת מעשה בלתי מוסרי ובלתי הוגן כלפי מר פרס. רק מי שאינו בוחל בשום אמצעים ולא אכפת לו כלל מאחרים, וודאי לא מנשיא המדינה, יכול להציע הצעה כזו. מר פרס אינו ראוי לביזיון, להשפלות. הוא שבע מכל אלה עד שהגיע להיות נשיא המדינה. אין לפגוע בו. יש לתת לו לסיים את הכהונה המאוד מוצלחת שלו כנשיא. לאחר מכן, כל האופציות פתוחות.
