"ויתרוצצו הבנים בקרבה וגו' ותלך לדרוש את ה'". הגמרא במסכת שבת [כ"ג] אומרת: אמר רבה כל מי שמרחם על תלמידי חכמים זוכה לבנים תלמידי חכמים ומי שמוקיר תלמידי חכמים זוכה לחתנים תלמידי חכמים.
והנה רבקה אמנו רואה דבר של פלא אצלה, כשעוברת ליד בתי כנסיות ובתי מדרשות מרגישה שהעובר מנסה ורוצה לצאת, וכן כשעוברת ליד בתי עבודה זרה מרגישה שהעובר שוב מנסה לצאת. עמדה רבקה אמנו בצער גדול וחשבה מה העצה לחזק ולשנות את המצב של הבן אשר יצרו גובר עליו ללכת למקומות של עבודה זרה. מיד החליטה רבקה ללכת לבתי מדרש לדרוש את ה', לעזור לתלמידי חכמים ועל-ידי זה כל מי שמרחם על תלמידי חכמים זוכה לבנים תלמידי חכמים ולשנות על-ידי זה את היצר של הבן שרוצה לצאת לבתי עבודה זרה.
הנה יסוד גדול - צריכים לדעת, כשההורים משתדלים ומוסרים נפש על תלמידי חכמים ולא חוסכים מאומה ועוזרים לתלמידי חכמים יותר מכוחם, הבנים רואים זאת ודבר זה נחקק עמוק בנשמת הילדים, והכוח הזה נהיה חלק מהם ומביא את הבנים לדרך ה' האמיתית. וכך ראינו משפחות אשר לא היה בהן הרבה תורה, רק חסד ומסירות נפש לתלמידי חכמים, ולא עברו הימים ואותם אנשים זכו לבנים אשר הם מגדולי עם ישראל.
וזה שמעון העמוסני היה דורש כל איתין שבתורה כיוון שהגיע ל"את ה' אלוקיך תירא" פירש, עד שבא רבי עקיבא ודרש את ה' אלוקיך תירא בא לרבות תלמיד חכם. וזה מה שעשתה רבקה ותלך לדרוש את ה'. ומי שמוקיר תלמידי חכמים, מוקיר מלשון מכבד, וזו מעלה פחותה ממרחם. רק מוקיר זוכה לחתנים תלמידי חכמים.
וזוכרים אנו איך מורנו וזקננו רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל היה מקפיד על משפחתו שכל תלמיד חכם שבא לביתו מכבד אותו
כבוד גדול ביותר; והסבא הגדול רבנו ישראל אבוחצירא זצוק"ל, כל תלמיד חכם אשר היה בא לביתו היה דורש להכין סעודה גדולה לכבודו. אלו דברים אשר נראים פשוטים אך הכוח שבהם גדול ביותר. ישתדל בכל הכוח לעשות כל שביכולתו למען תלמידי חכמים וידע שאין אדם נחסר מן הצדקה, וככל שמוסר נפש יותר הברכה תחול עליו יותר.
והנה לפני כמה שבועות היה אצלנו יהודי אשר היה בעברו בעל חסד גדול והפחית מהצדקות אשר היה נותן. שאלנו אותו: מדוע כבודו מחסיר והפחית בצדקות? ענה ואמר לנו: הנה הפרנסה פחתה ולכן הפחתתי מן הצדקות. ענינו ואמרנו לו: משל הדבר למה הוא דומה? לבעל עגלה אשר העגלה שקעה בבוץ ואינו מצליח להוציאה מן הבוץ. החל להוריד מהכובד אשר היה על העגלה כדי שיוכל לצאת מהבוץ ובאותה שעה ראו אותו מנסה לשבור היתדות אשר הסוסים רתומים אליהם. אמר לו איש חכם: אם תוריד את היתדות האלו איך תוציא את העגלה, זו לא הדרך, תוריד מהמזוודות, מן הדברים אשר בתוך העגלה, לא את היתדות של העגלה.
כך גם בצדקה - מי שחושב שעסקיו וחייו שקעו בבוץ, לא יעזור לו להפחית מן הצדקה, הצדקה היא היתדות אשר אחרי כן איתם אפשר להמשיך. תקצץ בדברים אחרים ולא בצדקה. הצדקה היא העיקר, היא העתיד, היא הכל. תפחית בדברי חולין ולא בצדקה.
