מה יהיה בפברואר (ב')?

הנדיב הידוע הכישלון הלאומי כל כך טוב לעשירים, שממש לא נתפלא אם נראה את ארסוף, כפר שמריהו וסביון מוצפות בשלטי מח"ל. בכלל מסקרן לדעת אם יש עשיר שלא בוחר ליכוד. אפשר לשער שקירות אולמות הפאר של הטייקונים מוצפים בפוסטרי ענק של העריץ הנערץ תחת הכיתוב: "הנדיב הידוע"... מגיב 44: "נתניהו טוב לעשירים ודווקא העניים בוחרים בו". על כך בדיוק נאמר: "אפשר לשטות בכל הציבור כל הזמן". לא ברור מה סוד קסמו, אך נתניהו הצליח ליצור עדת מעריצים שרופים ההולכת לפניו בעיניים עצומות באש ובמים. לאחרונה בעיקר באש... הגם שהוא מסתיר זאת היטב, ביבי כנראה סובל (מבחינתו נהנה) ממגלומניה, הוא מתבונן מלמעלה על מתחריו וחש שאין מלבדו. אולי זו אחת הסיבות שמדינה קצת פחות צעירה מאיתנו הגבילה את כהונת מנהיגה לשתי קדנציות. משהו השתנה בעולם מאז בן-גוריון ומנחם בגין... בחזיריות ובנחישות, בעקביות ובתחכום, בשיטתיות וללא לאות דחפו ה"טפיליטות" את המדינה כך שעוד ועוד, יותר ויותר ויותר ויותר כסף יזרום אליהן. גברתי ראש הממשלה ברגע שביבי שחרר את גלעד, הוא העניק לעצמו שרשרת חסינות, אבל לפעמים יש הפתעות. הציבור אומנם מטומטם, אך הכיס דואב. כאשר המצוקה תגיע לרמה כזו שהעניים יצליחו להתגבר על ההתניה הפבלוביאנית שלהם, אנו עשויים לשמוע את חיים יבין קופץ כדי להכריז שוב: "מהפך". שלי, על תקן גולדה החדשה, יכולה למנות את ביבי לשר חוץ, ברק שר ביטחון, פישר שר אוצר. להקיף עצמה בפמליית מומחים בעלי עצמאות ביצועית. זה סותם את הגולל על הטענה שראש ממשלה צריך להיות מומחה דגול או מנהל מנוסה. את מרצה היא תוכל להשקיע באידיאולוגיה שלה, שבדיוק עבורה היא נבחרה. (אגב, אם היא תתעקש לא להיכנס לממשלה, היא עלולה לסיים את הקריירה שלה כמו ציפי.) ביזוי ובזבוז הדמוקרטיה אינני מסוגל נפשית לבחור בשלי, לא רק בגלל שה"עבודה" נראית כמו סניף של "מרצ", אלא כי קשה לי מאוד לבחור במפלגה שהיא בשר מבשרה הרקוב של המערכת המסואבת והמושחתת. המפלגות הקיימות הן שורש אסונה של המדינה וחלק בלתי נפרד מן התרבות השלטונית והקיבעון המערכתי. לצפות ממני שאני אהיה שותף למאניית הקיבעון החולנית הזו? הדמוקרטיה כה עלובה, שהעסקנים בוחרים את גדולי האומה (רשימות המועמדים), והציבור מוזמן רק לחתום למטה. אני משפשף את עיניי ולא מאמין: שוב ושוב הציבור חוזר לבחור באותן מפלגות מסואבות המרכיבות (וגם מרקיבות) את המערכת. יש כאן פתולוגיה עולמית ושום פסיכולוג, סוציולוג או פילוסוף משום מה אינו מצליח להבחין בה: האזרחים קשורים בעבותות אהבה לפוליטיקאים כמו חטופה הלוקה בתסמונת שטוקהולם והיא מאוהבת ותלותית באופן נואש בחוטפיה. אנו מתנהגים ממש כמו עדר. בדרך-כלל אני נמנע מלומר עדר של מה כדי שלא לפגוע בבהמות, אך הפעם ראוי להדגיש את הדמיון הרב בינינו לפרות: מצד אחד המנהיגים הנערצים שלנו כל הזמן חולבים אותנו, מצד שני כעגלים חסרי-אונים אנו קשורים לעטיניהם בעבותות אהבה ולא מסוגלים להתנתק מהם. פוליטיקאים מקומם בלשכת עבודה לו היינו קצת פחות עדריים היינו שולחים את כל הפוליטיקאים, בדיוק כפי שהם: עם השביעיות, הדילים, הנקניקיות, הוועדות המסדרות, המקורבים והבוחשים - היישר ללשכת העבודה. נכנסים אנחנו במקומם בדלת הראשית ועושים סדר. אסור להפקיר את הפוליטיקה לפוליטיקאים! מתי נבין זאת? אני מעדיף לבחור במפלגה קטנה שלא תעבור את אחוז החסימה ושהקול שלי ייזרק לפח, ובלבד שיהיה לי חופש בחירה ולא אהיה אנוס לבחור רק מה שהעדר מואיל בטובו לאשר. בלאו הכי קול בודד לא נחשב. אם כולם ישקלו כמוני, הבחירה תהיה יותר חופשית ופחות מושפעת מסקרים. מה שאנו חושבים בטעות שזו בחירה חופשית שלנו, זו בעצם תוצאה של מגמות עדריות הנקבעות לא מעט על-ידי מניפולציות. עם כל הרצון הטוב, גם שלי לא תוכל לחולל מהפכות בקלות, ואם היא תעז לפגוע בטייקונים הם יברחו לחו"ל ויותירו אותנו ליהנות מהפרשותיהם. הביצה הכלכלית סבוכה לא פחות מהמדינית-ביטחונית. בגלל זה בדיוק כיניתי את הטבות המס בכינוי: דמי חסות - פרוטקשן. יש להם תיאבון חולני ואם לא נספק אותו הם ירימו כנפיים. (מצד שני, אם כל העשירים מעלימים מס, אפשר לחוקק חוקים דרקוניים ולהחזיק אותם קצר.) אקטואליה זה לא אקטואלי אני רוצה לתת לכם קצת פרספקטיבה פילוסופית כדי לנסות להוציא אתכם קצת מהקופסה. כל החכמים עוסקים באקטואליה, אבל נכון יותר לדמות אותה למים הזורמים בצינור. המים מתחלפים, העיתון כתוב בקרח, שלג דאשתקד, אף אחד לא קונה את העיתון של אתמול, מקסימום עוטפים בו דג מלוח. מה שבאמת חשוב זה לאן מכוון הצינור. למשל: ישראעדן וישראסדום, בשתיהן יש אקטואליה, איזו עדיפה? בואו נתלבט: בסדום יש מדינה של חזירים מרשימים לובשי חליפות מחויטות, כולם עסוקים במאמץ לשדוד, לעשוק ולנצל איש את רעהו. הכל רקוב ומושחת. מתקשים לדמיין? לא צריך להתאמץ. כדוגמה לגן עדן ניקח איזו מדינה סקנדינבית דמיונית בה החינוך חינם - חינם, החינוך הגבוה חינם, התחבורה הציבורית חינם, הרפואה חינם, העבודה לא חינם אך בשפע, אין טייקונים, אין פערים קיצוניים, אין שכר רעב ושכר עתק, הכלכלה זורמת בצורה סבירה ויעילה. גם אזרחי ישראסדום וגם אזרחי ישראעדן שקועים באקטואליה שלהם. ומה שכחנו? כל חברה לחוד זורמת בתוך הצינור שלה ואיש אינו מנסה לחשוב איך לנתב את הצינור כך שיזרום לכנרת במקום לביוב. כלומר הראש כל כך שקוע בתוך האקטואליה הקיימת, שאיש אינו מחפש אלטרנטיבות לשינוי המציאות (למשל על-ידי חלוקת משאבים יעילה, מה שמכונה בשפה מקצועית: צדק חברתי). הלוואי שלעולם הזה יש תקנה אפילו אם הבלתי יאומן יקרה והבחירות יביאו הפתעה גדולה - שינוי היסטורי לא יהיה. הדרך היחידה לעשות את החברה הישראלית טובה יותר היא להעלות את נושא תרבות השלטון לתודעה. אגב, לא חייבים את הבחירות לשם כך. כל הנדרש הוא סך-הכל דיון ציבורי להערכת מימדי השחיתות! מצד אחד הרעיון שהאליטות שודדות אותנו נשמע כמו תיאוריית קונספירציה הזויה, מצד שני (תודו) לא גיליתי שום דבר חדש. כולנו הרי יודעים שלא חסרה אגורה במדינה, פשוט הכסף אינו מחולק בצורה נכונה. מדינה מוכת עוני, שחיתות ובעיות חברתיות אינסופיות, עם יאכטות מקיר אל קיר. אז מהי תרומתי הצנועה לאנושות? יש עוד הבדל קטן בינינו: אתם יודעים עוד דבר קטן: אי-אפשר לשנות את העולם. את זה אני לא יודע... תודה שהקדשתם מזמנכם כדי להבין היכן אתם חיים.