עין סוכרתית - מהי?

מחלת הסוכרת פוגעת בתפקודם של כלי הדם הקטנים. הרשתית מכילה כמות גדולה של כלי דם קטנים ומאוד פגיעה לרמות סוכר שאינן מאוזנות. הפגיעה הזו ברשתית על-רקע סוכרת נקראת רטינופטיה סוכרתית. רטינופטיה סוכרתית מהווה את הסיבה העיקרית לעיוורון בעולם המערבי בקרב האוכלוסיה העובדת בני ה-74-25. בשל סיבוך משמעותי זה, אנו עדים לכ-24,000-12,000 מקרים חדשים של עיוורון בשנה בארה"ב. ברוב המקרים, הסיבה לפגיעה בראייה היא היווצרות בצקת מקולרית - הצטברות נוזלים באזור המקולה (האזור ברשתית האחראי על הראייה המרכזית). בצקת מקולרית מופיעה ב-29% מהמטופלים הסובלים מסוכרת יותר מ-20 שנה. בשלושה העשורים האחרונים, הטיפול המקובל והמאושר לשימוש על-ידי ארגון הבריאות האמריקני לבצקת מקולרית על-רקע סוכרת (DME) היה טיפול בלייזר לאזור המקולה. למרות שטיפול זה נמצא יעיל במחקרים קליניים, הוא לא נטול סיכונים והשיפור בחדות הראייה הוא בדרך-כלל מינימלי. היעילות המוגבלת של הטיפול בלייזר הובילה חוקרים ברחבי העולם לחפש טיפולים יותר אפקטיביים. כך הוחל בפיתוח וניסוי של קבוצת תרופות, המוזרקות לעין מסוג נוגדי דלקת או כאלה שמטרתן לפעול כנגד גורמי הצמיחה של כלי דם פתולוגיים.

סטרואידים הם חומרים ביולוגים המופרשים באופן טבעי בגוף האדם על-ידי בלוטת יותרת הכליה. פעילותם מבוססת על דיכוי של התהליך הדלקתי ובקרה על פעילות מנגנון החיסון. סטרואידים ניתנו כטיפול לבצקת מקולרית כמעט עשור, כדוגמת הזרקה לחלל הזגוגית של triamcinolone acetonide (קנלוג) שתוארה רבות בספרות הרפואית כטיפול בבצקת מקולרית על-רקע סוכרת. מחקר של DRCR.net) diabetic retinopathy clinical research network) דיווח, שלטיפול ארוך טווח בסטרואידים אין יתרון על-פני טיפול בלייזר בבצקת מקולרית על-רקע סוכרת, כאשר לאורך מעקב של שנתיים, הטיפול בלייזר נמצא יעיל יותר ועם פחות תופעות לוואי. מכיוון שהטיפול בהזרקת קנלוג יכול להועיל לפחות לטווח קצר, נעשה ניסיון לחפש מתקן או חומר שמשחרר סטרואידים בשחרור איטי, מתוך תקווה שכך ניתן יהיה להשפיע לאורך זמן במחלה כרונית כמו בצקת מקולרית על-רקע סוכרת. בין המתקנים שפותחו ניתן למצוא את ה-Ozurdex ,vation ,Iluvien, אשר מוזרקים לזגוגית העין, מתפרקים בהדרגה ומשחררים בשחרור איטי טיפול סטרואידי.

בנוסף לטיפול בלייזר או בסטרואידים, קיימים טיפולים נוספים המשתייכים לקבוצת תרופות הנקראות אנטי VEGF ומטרתן לפעול כנגד גורמי הצמיחה של כלי הדם הפתולוגיים. החומר הגורם לצמיחת כלי הדם החולים נקרא VEGF) Vascular Endothelial Growth Factor). זהו חומר המיוצר בגופנו, שבמצבים מסוימים מעורר צמיחת כלי-דם לא תקינים. נמצא, כי עיכוב פעולת ה-VEGF גורם לנסיגה ביצירת כלי הדם הלא תקינים. בעקבות זאת, פותחו מספר תרופות החוסמות את פעילות ה-VEGF ועל-ידי כך גורמות לנסיגה של אותם כלי דם בלתי תקינים. התרופות ניתנות בהזרקה ישירה לתוך חלל העין. טיפול זה נמצא יעיל מאוד לצורה הרטובה של ניוון מרכז הראייה הקשור לגיל (Age Related Macular Degeneration). בין התרופות הללו ניתן למצוא את התרופה לוסנטיס (Lucentis) שאושרה כטיפול בבצקת מקולרית על-רקע סוכרת. תרופה זו אושרה לשימוש בארה"ב כטיפול בניוון מרכז הראייה הקשור לגיל (נמ"ג) בשנת 2006, ביוני 2010 לבצקת מקולרית על-רקע חסימה ורידית ומאוגוסט 2012 גם אושרה כטיפול בבצקת מקולרית על-רקע סוכרת. עד-כה פורסמו תוצאות מספר מחקרים שנערכו עם הלוסנטיס, אשר הוכיחו יעילות גדולה בשיפור חדות הראייה בעיניים עם בצקת מקולרית סוכרתית. תרופה זו אושרה לשימוש בארץ כטיפול בניוון מרכז הראייה הקשור לגיל (נמ"ג) לפני מספר שנים ומיוני 2011 גם לבצקת מקולרית על-רקע סוכרת. טיפולים נוספים במחלות רשתית הם: האבסטין, אשר רשום לטיפול בסרטן המעי הגס ובשנים האחרונות נמצא בשימוש בצורה נרחבת בהזרקות תוך עיניות. מהמחקרים שהתפרסמו עד-כה, האבסטין יעיל לטיפול בבצקת מקולרית סוכרתית. לאחרונה נבדק חומר נוסף VEGF Trap-Eye, אשר נמצא יעיל ובטוח לטיפול בבצקת מקולרית על-רקע סוכרת. חולים בעלי ביטוח מושלם של קופות-החולים כללית ומכבי, יכולים לקבל אישור להשתתפות בעלות הטיפול בלוסנטיס, לאחר ששלושה טיפולים של אבסטין לא שיפרו את מצבם הקליני. כמו-כן, ניתן לקבל השתתפות בעלות הלוסנטיס דרך ביטוחי הבריאות הפרטיים (בהתאם לפוליסה). לסיכום, כיום יש בידינו אפשרויות טיפול יעילות מאלו שהוצעו בעבר. אנו עדים להתפתחויות ולחידושים בטיפול בבצקת מקולרית על-רקע סוכרת ובמחלות רשתית בכלל. אנו מלאי תקווה לגבי אפשרויות הטיפול הנוכחיות ולחידושים שיתאפשרו בעתיד.