משרד התחבורע

מתברר שלפני שנתיים ימים שלחתי תלונה למשרד התחבורה. מדוע "מתברר"? כי שנתיים ימים בעבור משרד התחבורה הם בעיניהם כימים אחדים, ורק כעת קיבלתי מהם תגובה לתלונה שלי, תלונה שכבר הספקתי לשכוח ממנה. גם שורת "הנדון" לא עזרה לי להיזכר במה עסקה התלונה. למזלי, נזכרתי שכשמתלוננים באתר שלהם יש אפשרות לקבל העתק לדוא"ל, וכך נברתי בדוא"ל שלי עד שמצאתי את תלונתי:

מספר הקו: 86, אגד.

פרטי תחנת העלייה לאוטובוס: אונ' ת"א.

נושא התלונה: אי הגעת אוטובוס.

תאריך המקרה: 12.12.2010.

פרטי התלונה בקצרה: שלום, איני יכול לכתוב תלונה רק ב-600 תווים. אנא צרו עמי קשר בדוא"ל רגיל ואשלח את התלונה. בקצרה - מדובר באוטובוס שלא הגיע, וחיכיתי 40 דקות בגשם ובקור. שלחתי מכתב תלונה לאגד, ומהם קיבלתי תגובה לקונית ואפילו די מזלזלת.

עדכנוני נא.

ואז התחלתי להיזכר במעומעם במקרה. הרי זה עוד לפני עידן הרפורמה הארורה בתחבורה הציבורית, אז קו 86 עדיין היה קיים. בעודי עולץ משמחה על שהצלחתי להיזכר בתלונה שהצלחתי לדחוס ב-600 תווים (עוד שיטה שנועדה לעודד אותנו הצרכנים להתלונן), קראתי את מענה המשרד. הדבר היחיד שהבנתי הוא צמד המילים "לסגור את התיק". לא הבנתי מהו "צו הפיקוח על מצרכים ושירותים התשל"ד-1974", לא הצלחתי להבין מדוע בוטל הצו ואיך כל זה קשור לעובדה שהאוטובוס לא הגיע. הייתי נבוך משהו כשלא הכרתי את אותו "סעיף 63 לחוק סדר הדין הפלילי". אני תוהה אם משרד התחבורה מתכתב עם עו"ד פלילי או עם אזרח מן השורה שמדבר עברית ולא משפטית. אני כבר לא תוהה אם משרד התחבורה הגביר את מצבת כוח האדם שלו. לא אחת התלוננתי אצלם על ששלחתי תלונה וטרם קיבלתי מענה, והם ענו לי להגנתם כי הם מקבלים תלונות רבות כל כך עד שאינם יכולים לענות לכולם. "אתם רציניים בתשובה הזו?!" תהיתי. מסתבר שאני בין אלה שכן שפר מזלם וגורלם וכן זכו למענה מהמשרד. לפחות בתלונה הזו. כי יש באמתחתי עוד כמה תלונות שמחכות למענה מהם. מי יודע, אולי אזכה למענה בעוד כמה ימים אחדים. למשל, 20 שנה מהיום.