הדברים נכתבים בעיצומו של המבצע "עמוד ענן" אשר עלול להתפתח לממדי מלחמה. מבצע זה, למרבה הצער, הוא המצב השכיח מבחינתם של אויבי מדינת ישראל מהצפון ומהדרום, ואילו הרגיעה היא מצב ביניים, מצב מאולץ, מצב טרום-מלחמה, מצב של חוסר שיווי-משקל, שכן כנופיות הטרור עוסקות בטרור דרך שגרה, ומדינות תומכות טרור מאפשרות ומעודדות בדרך ישירה או עקיפה את הטרור משטחיהן.
זו שגרת יומם, זה מה שהם מלמדים בבתי הספר ובגני הילדים, וזהו המקצוע העיקרי ושאיפת האימהות לגבי עתיד ילדיהן שם. האחרים, ה"מלומדים" וה"נאורים", לכל הפחות עומדים דקת דומייה כאשר טרוריסט משלהם נהרג עקב סיכול ממוקד.
ללמוד את שפת האויב
כל עוד לא נבין את שפתם, כל המסקנות שלנו וכל התגובות שלנו יתפרשו אצלם אחרת מאשר אצלנו, והאיפוק שלנו יתפרש כחולשה.
להבהיר - שיא התחכום של כנופיות הטרור הוא לשגר את הטילים מתוך בית חולים או גן ילדים תוך הסתמכות שבמבחן התוצאה מוכחת כמוצדקת - על הרחמנות וההתחשבות של "האויב הציוני" בילדים ובחולים המהווים להם חומת מגן אנושית, חומה הרבה יותר יעילה בנסיבות העניין מכיפת הברזל שלנו.
כל עוד לא נבין את שפתן של כנופיות הטרור, ולא נגרום להן במונחים המקובלים עליהן, לרצות מתוך פחד או מאינטרסים אחרים שלא לחשוב על טרור ולשנות מקצוע - הטרור יתמשך ויתעצם ללא כל תלות במבצעי ענני עופרת למיניהם.
ואנו, שהשכם והערב מוצאים את עצמנו מופתעים ונדהמים, כשמעון פרס שכלל לא הבין כיצד הטרור מעזה נמשך אחרי ההתנתקות מגוש קטיף, וכאריאל שרון שהבטיח והאמין בכך כי לא תהיה עוד פעילות טרור לאחר ההתנתקות - אנו כלל לא מדברים איתן (עם כנופיות הטרור) בשפה ובמונחים המובנים להן.
להסיק מסקנות מכשלונות קודמים
מוזר שהמערכת המנהיגותית במדינת ישראל טרם הפנימה את כשלון ההבנות לאחר כה הרבה מבצעים ומלחמות שלא גרמו להסקת מסקנות אופרטיביות אצל כנופיות הטרור, שהמשיכו לפגוע בריבונות מדינת ישראל באמצעות שיגור טילים לגבולה וניסיונות לפגוע בנפש חפים-מפשע מקרב אזרחיה.
המצת שהיה צריך להדליק את הפעולה היה שיגור טיל למרכז הנגב ללא נפגעים, ולא שיגור טיל אל תל אביב עם נפגעים, ורווח הזמן בין שני אירועים אלו פועל במפורש לטובת מנהיגי כנופיות הטרור.
נראה כי בלית ברירה מבחינת תפישת העולם של מנהיגי ישראל, וכאילוץ הכרחי, בסיבוב הזה או בסיבוב הבא ניישב שוב את גוש קטיף ונחזיר עטרה ליושנה, לבטחון מדינת ישראל.
