דרך החשיבה הישראלית בהקשר להישגים הצבאיים בזירות לחימה א-סימטריות לוקה קשות באי-הבנת המציאות המזרח תיכונית. תובנה זו אינה חדשה, אולם דומה כי המדובר בכשל חשיבה מדאיג.
לתשומת לבו של דובר צה"ל: ההופעות הזחוחות המתארות את ההישגים הצבאיים הרבים והמרשימים של כוחותינו, הגם שהן נכונות ומבוססות, אין להן משמעות של ממש בקרב על התודעה, שהוא מימד אסטרטגי בלחימה מן הסוג שאנו חווים במבצע "עמוד ענן".
חשוב סוף-סוף להפנים כי מרכיב העוצמה, היתרון הטכנולוגי, ההישגים המודיעיניים ואפילו ריכוזי הכוחות בקרבת גבול הרצועה - כל אלה אינם מהווים כלים אפקטיביים כדי לשרת את מטרות המבצע, וברור כי כל עוד שורר בצד השני מורל גבוה והאוכלוסיה הפלשתינית מגבה את הנהגת ארגוני הטרור, ספק אם ניתן לצאת מן המבצע עם רישומם של הישגים שישרתו בטווח הבינוני והארוך את האינטרסים של מדינת ישראל.
אדרבה, בראיית הצד השני, ישראל מצטיירת כמי שיצא שכרה בהפסדה - החמאס ובני בריתו צוברים נכסים פסיכולוגיים ומורליים מכל שיגור של רקטות אל עבר ערי ישראל, ומתבשמים בזריעת בהלה וחרדה בקרב האוכלוסיה הישראלית.
לנטוע עמוק את ההישגים הישראלים
בהקשר זה ראוי להידרש לאנלוגיה היסטורית, מתקופת מלחמת עירק-אירן בשנות ה-80 של המאה הקודמת, שבמסגרתה הסתבר כי מה שהאיץ את סיום מעשי האיבה היה הבליץ של טילי קרקע-קרקע ממסוג "סקאד" שהנחיתה עירק על טהרן. החרדה העצומה שנוצרה בעורף האירני לצד קורבנות בנפש והרס ברחובות היו בבחינת הקש ששבר את גב הגמל.
ברוח לקחים אלה מנסה אירן עתה לדרבן את החמאס להתמיד בירי אל עבר העורף הישראלי מתוך הנחה שיש גבול עליון לחוסן של האוכלוסיה האזרחית בצידנו. נראה כי לפי שעה מאזן ההישגים האסטרטגי אינו נוטה לצידה של ישראל, על-אף העליונות הצבאית, התקיפות האינסופיות ודברי הפרשנות הסטריליים.
במזרח התיכון בכלל, ובפרט בנסיבות של לוחמה א-סימטרית, הכרחי כי ההישגים הישראלים יינטעו עמוק בתודעת כל אחד ואחד מתושבי רצועת עזה. אלו האחרונים חשופים רק למידע כי החמאס מנחית מהלומות על ישראל ובכלל זה על תל אביב ואפילו ירושלים, בעוד ישראל תוקפת אזרחים והורסת בתים. פעילי החמאס והג'יהאד מצטיירים כגיבורים המורידים את ישראל על ברכיה.
היכן המאבק המובן מאליו?
כל עוד ישרור מורל גבוה בקרב האוכלוסיה הפלשתינית ברצועת עזה תחת הרושם של הישגים בלחימה מול ישראל הגדולה, כך יגדל אורך הנשימה האסטרטגי של החמאס. הכרחי להפנים תובנה זו בהינתן כל הערכת מצב בצידנו.
הכרח בל יגונה הוא לשנות מיידית את התמונה שהתקבעה בתודעה הפלשתינית, לאו-דווקא רק באמצעות תקיפות אוויריות אינסופיות, אלא גם בשינוס מותניים בתחום הלוחמה הפסיכולוגית בשפה הערבית ובראש ובראשונה בכלים קונבנציונליים וזמינים כגון רדיו וטלוויזיה.
תמוה הדבר שדובר צה"ל, קצין מוערך בעל-רקע מודיעיני וערביסטי, אינו נאבק על המובן מאליו - הפעלת מאמץ תקשורתי מאסיבי בשפה הערבית מול רצועת עזה. מימד זה הא בבחינת תשומה שוברת שוויון, אולי אף לא פחות מתרומתה האדירה של מערכת "כיפת ברזל".
