מנהיג גדול נמדד ביכולתו ליישם אסטרטגיה חדשה דווקא בעיתות משבר. ביכולת לשנות כיוון תוך הבנה שרק שינוי קונספציה יביא השגת מטרותיו. אי-אפשר עוד להתעלם מכך שבשנים האחרונות, מאז עלייתו של נתניהו לשלטון - ישראל נמצאת ללא ספק במשבר קשה. משבר המעיב עמוקות על חייהם של מרבית האזרחים כמעט בכל תחום, למרות שחלקם לא יודה בכך בריש גלי.
המצב הקשה ביותר לדעתי, מאפיין את הבידוד הבינ"ל והקשרים הרופפים של ישראל עם העולם המערבי בכלל, ועם העולם הערבי הנאור בפרט (כן, יש עדיין כזה בקרבתנו). מרבית הגשרים בינינו לבינם "הופצצו" במו ידינו בארבע השנים האחרונות, כתוצאה מאסטרטגיה ומדיניות חוץ קלוקלת של הימין בישראל. עיקר האשמה מוטלת על מי שעומד בראש מערכת החוץ - מר
אביגדור ליברמן בתפקידו כשר החוץ. הבולט שהם הוא יחסה המדיני של ישראל לשכנותיה -הרשות הפלשתינית וממלכת
ירדן. רק לתזכורת - זוכרים את הכסא הגבוה וזה הנמוך של שגריר טורקיה בישראל?! ככה זה כשלא מסתכלים לצד השני בגובה העיניים, אלא מלמעלה.
מאחורי ההצהרות - אין יוזמות מדיניות
אילו הממשלה בישראל הייתה פועלת תוך שימוש מושכל בשינויי מצב תכופים באיזור, הרי במקביל לפעילותה הצבאית בעזה, פעילות הנתמכת ע"י מרבית העם, היא הייתה גם מביאה לנו, אזרחיה, על מגש של כסף משא-ומתן מזורז עם אבו-מאזן עד לעריכת הסכם בין הצדדים. אין ולא תהיה הזדמנות טובה מזו להוכיח לעולם הערבי בפרט ולעולם כולו בכלל שאנחנו רציניים לגבי הסכם שלום ו/או הסכם שת"פ מלא עם הפלשתינים הבלתי קיצוניים.
זאת יש להודות - ראשית, אין בציבור בישראל תחושה שהממשלה הנוכחית אכן מעוניינת בהסכם או יותר מזה - בשלום עם השכנים. יש הצהרות על הצורך ורצוננו בשלום אבל מאחורי ההצהרות אין עשייה של חזקים. אין יוזמות מדיניות!. שנית, האסטרטגיה של חיבור בין עזה לגדה המערבית כמדינה אחת - כשלה. היא לא הוכנה כראוי בעיקר על ידנו. בכך נתנה לאירן הזדמנות להרחיב את השפעתה עד כדי השפעה הרסנית על שני הצדדים הניצים. יתכן גם שתוכנית זו הייתה גדולה מדי עלינו. השנאה בין הערבים עצמם - סונים כאלה ואחרים, ושיעים- איננה מלאכותית.
היא מזכירה גם את זו שבין היהודים היושבים בארץ הקודש. שנאה מסוגלת להביא קורבנות רבים למזבח האמונה העיוורת ובמיוחד כשהיא נצמדת להסתה של המטיפים הקיצוניים במסגדים מחד, ושל הרבנים חובשי הכיפות הסרוגות הגדולות, היושבים בגבעות יהודה ושומרון מאידך. אלו ואלו מוכנים לעשות הכל כדי להשיג מטרותיהם מבלי להתחשב בצד נוסף.
קיצוניים משני הצדדים מסוגלים להביא שואה על כולנו .שני הצדדים מצליחים לטפטף רעל למוחותיהם של מאזיניהם. ואת התוצאה אנחנו רואים בשטח. אין אפילו מה לדבר איתם על ניסיון לחשוב על שלום אמת!.
דווקא עכשיו - הזמן להשיג תוצאות
דווקא בגלל המצב העדין אליו נקלעה ישראל וההתלבטות הקשה בין ההחלטה לפרוץ עם כוחות קרקע לעזה או להסתפק בסיוע בינ"ל להשגת הסכם כלשהו שירגיע את האזור לזמן מה, דווקא עכשיו נוצר מתח זמן מתאים להכות על הברזל כשהוא חם ולהשיג תוצאות טובות מהמצופה.
להלן, כמה מהתוצאות הצפויות מאסטרטגיה של תמיכה ברשות הפלשתינית ובירדן
1. צוואר הבקבוק עם הפלשתינים בשטחי הגדה המערבית -יפתח. כבר היום רמאללה וג'נין משגשגות. רמאללה משמשת כמרכז בילוי ותרבות לערביי האזור כולל לערבים מישראל בדומה לביירות של תחילת המאה הקודמת. בתי קפה ומסעדות, אולמי תיאטרון , בתי מלון חדישים, ועוד. בג'נין הוקמה אוניברסיטה בעלת אופי אמריקני וצעירים רבים לומדים בה במימון בינ"ל ופרטי וראשם אינו עוד בטרור.
2. שיתוף הפעולה איתם יביא תוצאות מבורכות כגון - אפשרות העסקת
עובדים זרים העמקת המסחר, אולי עד להגשמת חזונו של נשיא המדינה לשוק חופשי באיזור.
3.הפלשתינים בעזה יבחינו בהבדל בין ההישגים שלהם מול ישראל לבין אחיהם בגדה המערבית. זה יעורר קנאה וגם חשק לפעול בכיוון הזה.
4. מו"מ ישיר עם אבו-מאזן יביא בסופו של דבר לחילופי שטחים, הכרה בגבולותיה הריבוניים של ישראל, ומניעת הפיכתה לדו לאומית.
5.ניטרול כנופיות החמאס ביהודה ושומרון.
חיזוק לירדן
נדבך חשוב ביותר באסטרטגיה הזו של ישראל הוא
סיוע למלך ירדן. חשוב לכל המזרח התיכון ובמיוחד לנו שהמלך ימשיך להוביל את ממלכתו לקידמה ולביטחון כלכלי. בירדן של היום יש פוטנציאל אדיר לשת"פ כלכלי עם ישראל בפרט ועם המערב בכלל. הרבה מאות מיליוני דולרים הושקעו בירדן בשנים האחרונות , חלקם ע"י עשירי המפרץ וחלקם האחר הועברו לירדן במזוודות, על-ידי עירקים שברחו מעירק והתמקמו בעמאן ומסביבה. בניגוד לרחוב המוסת ע"י האיסלאם הקיצוני, אנשי העסקים הפלשתינים בירדן מעוניינים בהמשך המצב כפי שהיה, מכיוון שהם הנהנים העיקריים ממנו. הם אינם מחפשים דרך חזרה לישראל. טוב להם שם.
מה שמפריע בתקופה זו עד כדי סיכון מעמדו של המלך בירדן זו המתיחות העצומה בין ישראל לפלשתינים. האיגודים המקצועיים החזקים בירדן ניזונים מהסכסוך ועלולים ליצור מצב שבו ישראל תשלם את פירות הזלזול שלה בבית המלוכה הירדני...
פתיחת צוואר הבקבוק כמפורט לעיל, תפתור גם למלך הירדני את בעייתו הפנימית.
לאסטרטגיה הזו יש הרבה מתנגדים ובראשם שר החוץ של ישראל. האיש אינו טיפש. הבעיה שהוא נצמד יותר מדי למתכונת השלטון הפוריטנית של "אני ואפסי עוד"! . מזלזל במיעוטים, חושב שהוא על תקן אלהי, ומונע מישראל להתקדם עם הפלשתינים.
ברגע שישתחרר מהמחשבות הישנות של פתרון הבעיה הפלשתינית בירדן, ויתחיל לחשוב חיובית על ממלכת ירדן כידידתה הבדואית ההיסטורית של ישראל, מאז הקמתה ולא כמדינת העתיד של הפלשתינים, אז גם יהיה הפתרון באזור בטווח הישג יד!. חיזוק ירדן במתכונתה הקיימת יחזק אותנו מבפנים. ישראל תוכל שוב להיעזר במלך הירדני במחלוקות מקומיות כפי שעשה זאת המלך חוסיין המנוח.
אני מודה שאין זה הולם לכתוב מאמר פוליטי בתקופה סוערת וכואבת של מלחמה, כאשר רובנו וכולנו עסוקים רק בה, אבל התוכן רלוונטי דווקא עכשיו בעיצומו של המשבר . לדאבון הלב, אם לא נפעל באופן חיובי במקביל לפעילות הצבאית, בתוך ימים יתעורר שוב העולם נגדנו!.
בהצלחה לכולנו.
