פירומאן מסוכן מסתובב ברחבי המזרח-התיכון, בניסיון להצית אש וללבות להבות. לא, הפעם איננו מתכוונים לנסראללה, לא לאבו-מאזן ואפילו לא ל
חאלד משעל. לאלה התרגלנו. המשחק-באש איננו ערבי ואיננו דובר ערבית. הוא מוסלמי. זהו ראש ממשלת טורקיה טייפ
ארדואן.
השנאה מעבירה אותו על דעתו. השנאה לישראל כמובן. מאז נטל לעצמו את תיק המסית הראשי בשם האיסלאם - נגד ישראל, נגד העם היהודי, נגד מדינת היהודים, דומה שהאיש פשוט ירד מהפסים. מיום ליום הוא מקצין את התבטאויותיו האנטישמיות והאנטי-ישראליות. תוקף במלל חריף את ראש הממשלה נתניהו ומפיץ שקרים כאחרון השליטים המופרעים. אולי רק
אחמדינג'אד האירני גובר עליו במלל הארסי שיוצא מפיו.
אובססיה אנטי-ישראלית
האובססיה האנטי-ישראלית של ארדואן, ממש מעבירה אותו על דעתו. אין לה הסבר רציונאלי. ואולם, הירידה לשפלות שכזו מטביעה כתם על פניה של האומה הטורקית. אינני בטוח אם בהצהרותיו הוא סוחף את ההמונים בארצו, אומה איסלאמית שהתמערבה בתחילת המאה העשרים בהשראת מנהיגה המיתולוגי כמאל אתא-תורך, אבל עובדה היא, שכמעט לא שמענו קולות של מחאה או הסתייגות עולים מרחבי מדינת הענק הזאת.
מה לא אמר עלינו ארדואן לפני משט-ההתגרות של "מרמרה" ולאחר שהספינה הזו הותקלה ותשעה מנוסעיה נהרגו? מה הוא לא פלט מפיו נגד ישראל לפני "עמוד ענן" ובמהלכו? את המגלומניה שלו הוא מבקש להאדיר על גבה של ישראל, על-מנת לזכות בתשואות חן-חן של כל הקיצונים במזה"ת, ולהצטייר כמנהיגם.
הוא נוסע לקהיר לדון עם עמיתו, "האח המוסלמי" והנשיא
מוחמד מורסי, בצעדים לבלימת ישראל וצה"ל ולהצלת החמאס. הוא שולח את שר החוץ שלו, קיצוני אף יותר ממנו, לשבת בעזה עם ראש הנחש החמאסי, אסמאעיל הנייה, באחד המשרדים שטרם פוצצו, להזדהות, לגנות את הכיבוש הישראלי, בכלל, ואת פעולת צה"ל, בפרט.
שפל מוסרי
אין טעם לחזור על כל דברי הבלע וההתגרות שמשמיע אותו ארדואן בכל הזדמנות. אין צורך להתווכח עם שקריו. ממדינה נאורה, ממדינה שביקשה להיות חלק מהאיחוד האירופי, מאומה מתקדמת ומתפתחת, מוריד אותה השליט הנוכחי אל שפל מוסרי שלא זכור כמותו בתולדותיה של טורקיה המודרנית. כסבור הוא, שמה שמותר לו, לארצו, במלחמה בלוחמי החירות הכורדיים - אסור למדינה קטנה, לא ערבית, לא מוסלמית, שקמה להגן על עצמה כנגד אלה טרוריסטיים איסלאמיים המנסים לטבוח באזרחיה.
הנה רק לפני שבועות ספורים התפרסמה - אפילו אצלנו - הידיעה שנשאה את הכותרת: "צבא טורקיה הרג 115 מורדים", וזו רק דוגמה אחת מני רבות. בגוף הידיעה נאמר, כי "שר הפנים הטורקי דיווח, שהמורדים נהרגו בהתקפת כוחות קרקע, שהסתייעו במטוסים, בקרבת העיר סמדינלי, בגבול עם עירק". כך גם במחוז חקארי, שם חוסלו 22 מורדים, ו"הצבא הטורקי הפעיל מטוסים כדי להניס את המורדים".
אין עם הזכאי לעצמאות יותר מן העם הכורדי, שאוכלוסיו פרושים על שטחים בעירק, סוריה וטורקיה. אין עם שזכותו מקופחת ואיננה עולה על סדר-היום העולמי כעם הכורדי. אין עם שאין לו יחסי-ציבור עולמיים כאומה הכורדית. אין עם שטובחים בו צבאות של שלוש מדינות בעת ובעונה אחת, כעם הכורדי. ואחד הצבאות הללו הוא הצבא הטורקי.
טורקיה לעולם לא תתיר לכורדים לממש את שאיפתם הלגיטימית לעצמאות על חלק מן הטריטוריה שלה. וטורקיה זו, בהנהגתו של ארדואן הצבוע, נוח לה לבחוש בענייניה של ישראל, המתגוננת בפני טרור מדינתי מסוגו של החמאס ברצועה וחיזבאללה בדרום לבנון.
יחסי ישראל-טורקיה ידעו ימים יפים, ימים של שיתוף פעולה מתוך אינטרסים משותפים, כשתי מדינות מזרח-תיכוניות שאינן ערביות ואינן דוברות ערבית. אבל טורקיה היא מוסלמית. טורקיה העלתה לשלטון מנהיג מתלהם, מגלומן, איסלאמיסט. לא לעולם חוסן. לא לעד הוא יעמוד בראשות הממשלה בארצו. על כן, יש מקום לאופטימיות כי לאחר לכתו של אותו ארדואן, במוקדם או במאוחר, ניתן יהיה להתחיל בשיקום היחסים עם טורקיה.
ארצו של "אבי הטורקים" עוד עשוייה שוב למסלול החיובי, של מדינה נאורה שמגשרת בין מערב למזרח, בין אירופה לאסיה, בין האיסלאם לעולם הנאור. מדינה שמבינה כי מוטב לה לשוב ולחמם את יחסיה עם ישראל. דבר זה מעולם לא פגע ולא יפגע במעמדה המיוחד, אפילו בעולם הערבי.
