ראשי החמאס שהתהלכו ברחובות העיר עזה הצהירו, הכריזו וקבעו: 'החמאס יצר מאזן אימה עם היישות הציונית. הציונים לא האמינו שנשלח טילים לעבר תל אביב וירושלים. עשינו זאת. זה מאזן האימה'...
יום הכרזת הפסקת האש הפך אצלם ליום חג לאומי. אם זה ההיגיון הבריא שלהם, מדוע הפך יום הפסקת האש בעקבות מלחמת 48' לנכבה? היינו פה לפני יותר משלושת אלפים שנה. נמרוד הצהיר שיש בינו לבין אברם מאזן אימה והשליך אותו לכבשן. פרעה השליך את כל הבן הילוד לנהר. מאזן האימה בינינו לבין המצרים צף על פני הנילוס.
אחר כך הגיעו מלכי אשור ובבל, המן הרשע והפיל המזוין של היוונים שלא הרתיע את אלעזר המכבי ואת חנה ושבעת בניה. הגיעו הרומאים עם מסרקות ברזל. רבי עקיבא המשיך ללמד תורה וסכנת מוות מלווה אותו ומרחפת מעליו בכל אשר ילך. תשובתו היתה: האם דג יכול לחיות מחוץ למים?
היתוש של טיטוס ערך תהלוכת ניצחון ברומי עם השבויים שארית ישראל, המנורה וכל כלי הקודש והמרגליות למרגלותיו. צופה נורמטיבי מן הצד, על הטריבונה, אחד כמוני וכמוך, היה חושב לשמץ רגע הזוי כי בעוד שלוש מאות שנה בלבד רומי תהיה הריסות היסטוריה שנכחדה ושארית הפליטה הגוססת תמצא מפלט בארץ ישראל ותקים שוב בבוא היום מדינה יהודית?
עברנו גם את אימת מוחמד והאיסלאם, את הטרור של הכנסייה הנוצרית, הכנסייה הנאצית והכנסייה הבולשביקית. כל מי-ומה שהיה פעם עצום ורב והתנגש בנו – דעך ברבות הימים, שכך או נשכח.
האימה הייתה גדולה והעולם כולו היה שחור משחור. צופה נורמטיבי היה שואל את עצמו בכל נקודת מפגש של ההיסטוריה עם היהודים שלה – מה יש ביהודים האלה שהורס את העולם ומוציא אותו מדעתו? מדוע העולם מחפש מאזן אימה עם היהודים? התשובה לדעתי פשוטה, ולכן רבים בעולם ובינינו לא אוהבים אותה. אני תוהה אם רצוי בכלל לכתוב אותה, כל כך פשוטה.
מאזן האימה היחיד שיש לעם ישראל הוא עם בורא עולם. הוטלה עליו משימה נכבדת לדורותיו: להאיר את המציאות ולהדגישה. המציאות אינה העולם, אמרו היהודים לעולם. למרבה הפליאה - עולם בלי יהודים אין לו זכות קיום. תחשבו על זה. הערבים - כמו גם שבטי עמלק, פרעה, נבוכדנצר, יוון, רומא, הכנסייה הקתולית, אירופה השחורה והקניבלית - יודעים, לדעתי, ומבינים. מכאן השנאה. הם כולם ינסו לגמד אותנו בכל דרך אפשרית.
אז האידיוטים האלה ברצועה חושבים שהשיגו מאזן אימה עם היהודים... צחוק הגורל הוא שזהבה והדובים העכשוויים שלה, שהם חילוניים מטבעם – מאמינים בזה.
להפוך את היוצרות
פרופסור
משה ארנס, שר הביטחון לשעבר, אמר (יום א', 25.11.12) ברדיו כי יש להפוך את היוצרות. כלומר, במקום שהעם יהיה בחזית, מוטל על הצבא להיות בחזית. איש מלבד ארבע אימהות חורגות לא יודע כיצד באמת התהפכו היוצרות. דומני שיש להעניק לארבע האימהות זכות יוצרות על היפוך היוצרות.
התפרסמה בציבור סיסמה קורעת לב: להחזיר את הילד(ים) הביתה. הילדים הם כמובן חיילי צה"ל שתפקידם להגן על העם, המדינה והארץ. בחיזבאללה, בחמאס ובאירן, שלא לדבר על שאר הילידים במרחב, התפרסמה במקביל קונספציית 4 קורי עכביש. נותר לנו רק חיל אוויר כמעט וירטואלי שטס בשמיים ושולח שם אותות חיים הנשמעים היטב ברחבי המרחב. אבל איש, כולל אותנו, אינו יודע אם הכלים באוויר נושאים ילדים או רובוטים.
הקריאה של פרופסור ארנס היא כמעט מטורפת. לאן הוא רוצה להחזיר אותנו? הוא בטח שואף לכך שנהפוך כולנו לציונים. ונהפוך הוא. שהערבים יהפכו לציונים ויבנו לנו את המדינה.
זה מזכיר לי את הסדרה הבריטית "אדוני המיניסטר" או "אדוני ראש הממשלה". באחד הקטעים ההזויים ביותר מופיע השר (או אולי ראש הממשלה) לחנוך בית חולים חדיש ומודרני וחותך את הסרט בכניסה. כבר בכניסה מצולם מרחב החניה המשתרע עד סוף העולם והוא ריק לחלוטין, שומם. בפנים מקבלת את השר משלחת של רופאים ואדמיניסטרטורים מצוחצחים בחליפות מחויטות לתפארת. מסדרונות המחלקות נרחבים ומצוחצחים כמו החליפות והכלים מבריקים. השלטים מהבהבים ומערכת הכריזה מעוררת קריזה. למות מקנאה. הציוד מדהים בעטיפות צלופן והמיטות אוטומטיות עם טלוויזיות מעל וציוד שמתלבש לתפארת על הוורידים, כלי הנשימה וההשתנה. חדרי הניתוח מעוררים התפעלות. הכל מצוחצח, נקי ומבריק.
ואז השר מתמהמה לרגע וחולפת בראשו מחשבה מטרידה: "איפה פה הפציינטים, החולים?" שואל השר המוטרד. משתררת שתיקה נדהמת או תדהמה משתקת. הנוכחים מביטים זה בזה וזה בזה, פיהם אילם ועיניהם פעורות באימה שלוקה. כאילו שמעולם לא עלתה שאלה אידיוטית כזו על בדל לשונם. לבסוף פתח מנהל בית החולים את פיו ואמר: "אדוני כבוד השר, אתה מתכוון לחולים? למלא את הבית המפואר והמצוחצח הזה בחולים?! שילכלכו את הסדינים, ישברו את הציוד ויהרסו את הסדר הנפלא?".
אז מה אתה, פרופסור נכבד, אידיוט?
