כשהגענו בשעה טובה להפסקת אש לא מוכרת/לא חתומה/הקדמה להסכמים כן חתומים אבל לא עם הצדדים אלא עם המתווכים/ניצחון שלנו/תבוסה שלהם/ניצחון שלהם/תבוסה שלנו - אפשר אולי לסכם (ואולי לא? מה זה כל כך משנה?).
אחרי שעשרות ומאות פרשנויות מלומדות ומתוחכמות (האמת, רובן מטופשות למדי) של הפרשנים הקבועים בתחנות הטלוויזיה והרדיו והעיתונים והאינטרנט נשמעו ונאמרו ונקבעו כמסמרות פלדה שנמסו כמו מים מיד לאחר מכן, נדמה לי שלא ממש למדנו ולא ממש הפקנו לקחים.
אבל הרי אנחנו כבר רגילים לזה וההיסטוריה מתעקשת לחזור על עצמה, גם אם בשינוי ניואנסים. וכבר אמרו חכמים: "מי שלא לומד מההיסטוריה היא מלמדת אותו (או משהו כזה...)".
אני רק לא מבין כמה וכמה דברים שאולי כשהייתי צעיר יותר הבנתי והיום מרוב מידע הפסקתי להבין:
1. בזמנו (לפני כעשרים שנה כשעדיין שירתתי בצבא הקבע) היה מתקן בחיל התותחנים הפחות מתוחכם מחיל האוויר שקראו לו "נורית". המתקן הפשוט הזה היה מזהה יציאה (מרגמה, טיל, מה שזה לא יהיה) ומכוון מטח ארטילרי לנקודת היציאה. אחרי שהשתמשנו בזה בלבנון פעם ופעמיים, הצד השני הבין את הרמז והפסיק לירות. מדוע לא משתמשים בזה בעזה? זה לא הרבה יותר זול והרבה יותר יעיל מכל החיסולים הממוקדים ומכל ה"ניתוחים הכירורגיים" שממילא הורגים גם אזרחים וממילא מי שנהרג בהם מיד צומח כמו יבלת אחת אחרת במקומו?
2. מכל הפרשנים קטונתי מלתת המלצות לצבא ולממשלה - אני מקווה (באמת!) שהם מבינים יותר טוב מה לעשות. אבל לא הגיע הזמן לנסות להבין מה באמת רוצה החמאס (חוץ מלהשמיד אותנו, אבל בשביל זה הם צריכים לעמוד בתור, לא?) ואולי ניתן להגיע להסכמים כלשהם שיעמידו את כל המצב הזה על בסיס של דיונים במקום על בסיס של יריות וטילים? הרי ה"מצור"/לא-מצור הזה ממילא לא מועיל נגד הברחת אמצעי הלחימה. וממילא מי שצריך למנוע את ההברחה הזו אלו המצרים שעושים עצמם מתווכים אבל גם בימי מובארק, בלי קשר בכלל לאחים המוסלמים, הם לא עשו כמעט כלום כדי למנוע את ההברחות האלו.
מה שבטוח, שמעכשיו עד הבחירות לא נחדל מלשמוע את כל ההתלהמויות של הבעד והנגד כמסע בחירות טורבו מכל הצדדים ומכל הכיוונים.
והערת אגב אחרונה: אף אחד אולי לא שם לב, אבל יכול להיות שהפסקת האש נקבעה בגלל הגשמים שבדיוק התחילו? מעניין...
