בעקבות סיום מבצע עמוד ענן, רבו הגרסאות לגבי התוצאות. מצד אחד מדינת ישראל טענה בצדק, כי עיקר המטרות הושגו תוך מינימליזציה של נפגעים, ומצד שני כנופיות הטרור חגגו והשתלהבו מניצחון, ולא ברור מי המנצח ומי המפסיד. אלא שיש עובדות שהן חזקות מהכותרות ומהסיסמאות.
מדינת ישראל לא ניצחה, אף שבמבצע זה הומחשה רמת הגנה מפגיעת טילים מהגבוהות בעולם. מדינת ישראל גם לא מיצתה את מלוא יכולותיה, והיא אשר קבעה באיזו רמה תתנהל המלחמה, שכן כוחה עולה על כוח האויב לאין שיעור, ובידה היה לכוון את עוצמת התגובה. דומה שאין ויכוח על השאלה מי היה יכול לנצח... אף על-פי כן, בהגנה טובה ככל שתהיה לא מנצחים.
אפשר לומר כי כנופיות הטרור ניצחו בגדול, כי אותן כנופיות חסרות רגישות לגבי הרס המבנים אצלן, ואפילו את הפצועים ואת ההרוגים הן לא סופרות. כנופיות הטרור יכולות, כשרק יחליטו על כך, להמשיך בטרור, לשקם את מאגרי אמצעי הלחימה, והרי זהו עיקר עיסוקן, ועיסוק זה לא הופסק ולא נגדע. לכן הן ניצחו.
הצדדים של ההפסד
אלא שבצד הניצחון הזה, העם הפלשתיני הפסיד - וההפסד כואב, דואב, פוגע, משפיל, ברכוש רב בצורת בניינים מתמוטטים והריסות, בפצועים והרוגים, באלפי משוטטי רחובות חסרי-בית, בפגיעה אנושה בפרנסתם ובהמחשה של חוסר תוחלת והישענות על מפקדים ומנהיגים בורחים מהמערכה ומסתתרים בבונקרים - משם הצהירו הצהרות מלחמה ומשם עודדו את האזרחים להפוך לשאהידים.
עוד הפסידו והושפלו הפלשתינים, בחוסר עצמאותם ובידיעה כי מדינת ישראל, "האויב הציוני" - היא אשר תדאג להם אחרי המבצע - באמצעות חידוש (בלתי ברור) של הזרמת דלק, באמצעות אספקת חיבורי תשתיות הנדסיות ובעיקר אספקת חשמל, והם צריכים ואף מחויבים כדי לשרוד - לקבל בהכנעה את נדיבות הלב של היהודים, באין ברירה ובאין מוצא, כי מדינות ערב עתירות הנפט אינן מעוניינות ואינן מסוגלות להוות תחליף לפעילויות ההומאניטריות של מדינת ישראל כלפי אויביה, כלפי העם הפלשתיני - המובס והמושפל בצד חגיגות הניצחון של כנופיות הטרור.
