דרוש שולחן ברזל

כלי התקשורת מפארים את עמיר פרץ, על ההתעקשות, ההבנה המוקדמת, וההצלחה המסחרחרת בשל כיפת ברזל במבצע עמוד ענן, אשר יירטה עד היום מעל ל 250 רקות. אכן זו הצלחה של המערכת, אשר מצליחה ללא הרף להגן על תושבי הדרום. והצלחתו האישית של עמיר פרץ. הפרויקט מוערך ב 2.2 מילארד שקלים בכדי לפתחו, מחירה של כל סוללה מוערך ביותר מ 55 מיליון ש"ח, וכל טיל מיירט מוערך ב 30 אלף דולר. לא רק העלות גבוה הרתיעה את הבכירים במערכת הביטחון ובצה"ל ואף הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, אלא גם חששו וזלזלו בהייתכנות הצלחתה של המערכת. אך עמיר פרץ התעקש ונתן אור ירוק לחברת רפאל להתחיל בפיתוח בשנת 2005, כאשר הסוללה המבצעית הראשונה הוכרזה 6 שנים לאחר מכן באפריל 2011. אך, למרות השמחה הגדולה חשוב לזכור כי כיפת ברזל היא רק פלסטר. אמר זאת פרץ - כיפת ברזל הינה רק מנגנון הגנתי של מדינת ישראל לירי הטילים, אך היא איננה פתרון. שקט אמיתי יוכל להגיע לדרום לדבריו רק עם משא-ומתן והסכם מדיני עם הפלשתינים.

לחזור לשולחן מו"מ מברזל

כיפת ברזל מחזקת את עם ישראל ומגניה על תושבי הדרום, אך גם לה יש תאריך תפוגה. מכיוון שחמאס יעמול לשנות את דרכי הלחימה, ויחשוב כיצד יצליח לעקוף את כיפת הברזל. לכן גם אנחנו צריכים לחשוב כיצד לעקוף את כיפת הבזרל ולשנות טקטיקה, מכיוון שהסטטוס קוו עלול בעוד חודשים או שנים להתפוצץ לנו בפנים בדמות אינתיפדה שלישית. הדרך היחידה להשיב חיים נורמאליים לאזרחי ישראל הינה חתירה למבצע אחר, במקום עמוד ענן - עמוק עשן, מבצע מדיני שלא נסיים אותו עד שיצא עשן לבן מחדר המשא-ומתן. חשוב שנחזור לשולחן משא-ומתן מברזל-לא יקום ממנו המנהיג עד אשר יושג הסכם בין ישראל והפלשתינים אשר יוביל את ההפרדה בין העמים. כמובן, שזה לא יהיה קל להגיע להסכם, אך כפי שצריך להשקיע זמן, מוחות גדולים, אנרגיה, משאבים וכסף במערכת הגנתית צבאית, אין ספק שיש להכיל את הכלל הזה גם על מערכת הגנתית מדינית. נתניהו היום מודה לפרץ על ההתעקשות להשקיע ולפתח את המערכת, וכמובן גם לנשיא אובמה על התמיכה הכלכלית והדיפלומטית במערכת כיפת ברזל ובזכותה של ישראל להגן על עצמה ועל אזרחי הדרום. במידה וממשלת ישראל הייתה יוצאת ומפתחת שולחן ברזל מדיני שאין מנוס בו, ארצות הברית וגם כל העולם הערבי שכבר הציע בעבר את יוזמת השלום, היו תומכים בשולחן מברזל שכזה. אך, בינתיים פיתוח דומה של כיפת ברזל נעדר מהתחום המדיני, כאשר הברזל שמפתחים אינו חותר למשא-ומתן אל, כפי שנתניהו הכריז לפני כשבוע כי "אנחנו מפתחים כיפת ברזל דיגיטלית כדי שתגן על המדינה מול ההתקפות שמכוונות למערכות המחשב שלנו". הקונסנזוס בממשלה שאין עם מי לדבר, למרות שבכדי להגיע להסכם הפסקת האש דיברו עם החמאס יחד עם מתווכים, ולכן לא ניתן להגיע להסכם מדיני מכיוון שאין פרטנר להסכם, וכי אבו מאזן שקרן. אולם, גם לכיפת ברזל לא היה קונסנזוס, והיו פחדים רבים, אולי יחימוביץ' ושאר המועמדים לבחירות צריכים להקשיב לקולות השונים הללו שאומרים בעת מבצע עמוד ענן בריש גלי - כי הדרך היחידה להשיג שקט ארוך טווח הינה דרך משא-ומתן. ועכשיו, כאשר ידו של אבו מאזן מושטת אלינו. אבל כאשר בראש סדרי העדיפות של הממשלה התהליך המדיני וחזרה למשא-ומתן אינם נמצאים בראש, קשה לדמיין את היום שאחרי ההסדר המדיני המיוחל, כאשר המונים ברחוב ישבחו את המנהיג שהלך נגד הקונסנזוס, והבין כי דרוש שולחן ברזל.