|
1 |
|
| |
|
משום מה לא הגעתי לתשובה שלך על תגובה שלי למאמרך הקודם, בו טענת שאני מסתמך על הרהורי לב ולא על נתונים סטטיסטיים כשאני טוען שמצבנו מעולם לא היה כה טוב. אז מצאתי שלושה נתונים מהשנתון הסטטיסטי. הראשון, התוצר המקומי הגולמי לנפש (במחירים קבועים - כלומר בניכוי עליית המחירים) עלה ב-15 השנים שבין 1996 ל-2011 ב-27%. השני, הצריכה הפרטית לנפש עלתה באותה תקופה ב-32%, השלישי, היבוא בשנת 1996 היה גבוה מהיצוא ב-27%, ואילו בשנת 2011 היה היבוא גבוה מהיצוא ב-2% בלבד. רציתי גם להשוות בין נפגעי פעולות האיבה, אבל מצאתי רק שב-1996 היו 71 הרוגים מטרור פלסטיני, ולא מצאתי את הנתון המקביל מ-2011, אבל אני בטוח שזה פחות משליש. גם לא מצאתי את מספר חיילי צה"ל שנפלו בלבנון בשנת 1996, לעומת הרגיעה הנוכחית מאז מלחמת לבנון השניה. אז אולי תביא לי נתונים מנוגדים המבססים את טענתך שמצבנו הכללי הולך ורע. |
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
אהוד פרלסמן |
|
|
|
|
| |
אהוד שלום וברכה,
נראה שהתשובה נקלטה להלן אולם הסדר שובש בה.
אם תרצה לקבלה במסמך "וורד", שלח לי כתובת.
קראתי את תגובתך מ- 27.11.12, ואחלק את התיחסותי לשני חלקים:
א. כללי
ב. דוגמאות
כללי;
אינני נוהג להגיב בפרוט שאתה מבקש להתיחסויות של קוראי-מגיבים, משום שאם אעשה כן, אהיה עסוק במשך כל היום בכתיבת מסמכי התיחסות, ופשוט אין לי הזמן הפנוי והסבלנות הדרושה לכך.
אם רוצים לנהל דיון רציני ומסודר, דרושים לכך מספר תנאים מקדימים: ראשית, כללי משחק. שנית, עובדות ונתונים. שלישית, הבנה משותפת ומוסכמת לגבי משמעותם של מושגי היסוד בהם נעשה שימוש בדיון, ובמילים אחרות – הגדרות של מושגים. אם אני ואתה איננו מבינים באותו אופן את האמירה "מצבנו אינו מזהיר", או "דרכנו סוגה בשושנים", אזי שימוש חוז=ר במושגים אלה אינו מוביל לשום מקום.
כל צד חייב לקבל כיסוד בתהליך את העובדה שחובת ההוכחה של טיעוניו מוטל עליו, במסגרת ההגדרות וכללי המשחק המוסכמים.
יש בישראל עשרות מכוני מחקר, מכוני סקרים, עיתונות, מקורות ממשלתיים וציבוריים שמפרסמים באופן סדיר נתונים ותוצאות סקרים שמהם ניתן להפיק שפע אדיר את ממצאים בכל תחומי החיים ובאמצעותם לבדוק את המגמות השליטות בחיינו לאורך פרקי זמן נבחרים. בין היתר אציין: למ"ס, המוסד לב"ל, מרכז המחקר של הכנסת, אתרי האינטרנט של משרדי הממשלה השונים, אתר מבקר המדינה, עיתונים המפרסמים תוצאות מחקרים וסקרים כאלה כחלק מהמידע שלהם לציבור, מרכז גוטמן שליד האוניברסיטה העברית והמכון הישראלי לדמוקרטיה, מרכז אדווה, מכון דחף, מכון גיאוקרטוגרפיה, מכון מאגר מוחות מכון דייויס, המכון לחקר הביטחון הלאומי שליד אוניברסיטת ת"א, ומכון דומה המסונף לאוניברסיטת חיפה, מרכז בגין-סאדאת שליד אוניברסיטת בר-אילן, מכון Jims בירושלים, חברתBDI למחקר כלכלי ומודיעין עיסקי, מרכז טאוב ושפע של ספרים שבהם פורסמו במרוצת השנים עבודותיהם של חוקרים דוגמת פרופסור אשר אריאן, שחקרו וסקרו כמעט את כל כל נושאי הפוליטיקה, החברה, הכלכלה והביטחון הלאומי בישראל. קיימים גם אתר השב"כ המפרסם דוחות תקופתיים על רמת הטרור וכמוהו גם את המרכז למורשת המודיעין בגלילות – בקיצור: ים של מידע. לכן, קשה לי לקבל את הגישה לפיה הצלחת למצוא שנים או שלושה נתנים נקודתיים התומכים בהשקפתך האופטימית, ולראות בהם עדות כוללת למגמות הטיפוסיות בישראל.
אגב, דיון מהסוג שאנו מנסים להתנהל חייב לייצג התפתחות לאורך זמן (=מגמה) אין משמעות ארוכת טווח לנקודה בודדת, שעשויה לייצג מצב חורג לטובה או לרעה בהשוואה למגמה הקבועה.
דוגמאות;
החלטתי לחרוג הפעם מגישתי העקבית, ולהציג מספר נתונים התומכים בדעות שבמאמרי אליו התיחסת, בצרוף ציון המקור ממנו נלקחו הנתונים, כל שתוכל לחזור אליו ולאמת את הדברים בעצמך. ראה טבלה בהמשך.
בחרתי במישתנים המיצגים עשרה תחומי-בדיקה שונים בכדי להרחיב את כלליות התמונה, ואף שאין כאן ביסוס סטטיסטי תיארטי, די בכך לדעתי בכדי להראות את רוחב היריעה והעיקביות בתחומים רבים ושונים זה מזה.
משתנה / אינדיקטור ממצאים הערות
1 מדד העוני (מדד ג'ני) ואינדיקטורים תעסוקתיים וחלוקתיים 75% מנשאלים בסקר של ארגון לתת, חוששים מהדרדרות לעוני. מספר זה גדול פי שנים בקרוב ממצאי העשור הקודם.
למעלה מ- 10 שנים 18% מהמשפחות בישראל שומרות על מקומן מתחת לקו העוני.
מדד העוני נמצא בעליה מתמדת מאז שנת 1999.
30% מהילדים מתחת לקו העוני ו- 24.5% מהמשפחות.
ההוצאה על שירותים חברתיים בישראל היא הנמוכה ביותר בין מדינות ה- OECD כבר למעלה מעשור.
אבטלה: 7.9%, |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|