בימים שבהם ישראל סופגת טילים והעולם משתאה מ'כיפת ברזל', מתבקש לדבר על מדינות ששוקלות לרכוש את המערכת. ובכן, לא מפתיע לגלות שאין מדינה בעולם שכלפיה מכוונים בכל רגע נתון, כל כך הרבה טילים כמו ישראל. ובכל זאת, הבאה בתור, אומנם בפער משמעותי, היא
קוריאה הדרומית.
הרבה נקודות דמיון יש בינינו לבין רפובליקת קוריאה, כפי שהיא נקראת באופן רשמי. האמת, אילולא הייתה האוכלוסיה שם גדולה פי שבעה מזו של ישראל, אפשר היה לומר שמדובר בתאומות. שתי המדינות נולדו בשנת 1948 אחרי מלחמת שחרור קשה. שתיהן מבודדות גיאוגרפית ופוליטית באזורן. בניגוד למקובל בסביבתן, לשתיהן אוריינטציה אמריקנית חזקה.
כמו ישראל, קוריאה הדרומית בנתה את עצמה למרות קשיים אובייקטיביים רבים והפכה להיות מעצמה כלכלית. בהיבט הזה לישראל יש עדיין הרבה לאן להתקדם. המדינה משתייכת לפורום האקסקלוסיבי של עשרים הכלכלות החזקות בעולם, ה-G20. הבירה סיאול כבר אירחה לפני 22 שנים את האולימפיאדה וב-2018 תארח את אולימפיאדת החורף. ובכלל, לדרום-קוריאנים שאיפה להיות שחקן בינלאומי, יעד שישראל מעולם לא הציבה לעצמה.
כמו ישראל, קוריאה הדרומית היא דמוקרטיה מפותחת הנתונה לאיומים תמידיים ואכזריים של שכן חסר מעצורים. במקרה שלהם מדובר כמובן בקוריאה הצפונית, בעלת היכולת הגרעינית, החמושה באלפי טילים ורקטות, המחזיקה גבול אטום מול שכנתה מדרום ומאיימת עליה במלחמה חדשות לבקרים. כמו אצל ערביי ישראל, שלחלקם בני משפחה במדינות ערב, גם לאזרחים רבים בקוריאה הדרומית קרובים מעבר לגבול. במקרה שלהם, בשונה ממקומותינו, אין בכלל מפגשים בין אלה לאלה. נקודת ההשקה הדרמטית ביותר היא שהתושבים שם מכורים לסמארטפונים שלהם אפילו יותר מהישראלים. "כולם בסיאול מסתובבים עם אוזניות בראש ואייפון ביד. הם מחוברים אונליין 24/7", מספר לי ידיד שעובד בעיר.
חרף הדמיון הרב ואף על-פי שהמדינות שלנו כבר מציינות 50 שנות קשרים דיפלומטיים, הרומן האמיתי ביניהן החל רק בסוף שנות ה-90, אז נחתמו הסכמים מסחריים שפתחו את הדלת הישראלית למותגים דרום-קוריאניים מוכרים כגון דייהו (ז"ל), יונדאי,
סמסונג ו-LG. ישראל מצִדה החלה לייצא לחצי האי ציוד תקשורת, היי-טק וחקלאות.
פרט לכסף ולפוליטיקה החלק הכי חשוב הוא כמובן האהבה. באתר שגרירות קוריאה הדרומית מצוין בצדק כי "תמיכתה בישראל עלתה לה בלא מעט גינויים מצד מדינות העולם הערבי". ישראל לא רוצה לעשות מזה עניין אבל היא בהחלט שבעת רצון מהצבעות הדרום-קוריאנים באו"ם.
התמיכה הפוליטית הזו נובעת מכך שהעם הדרום-קוריאני ממש מעריץ את הגניוס היהודי. רבבות צליינים דרום-קוריאנים מבקרים כאן מדי שנה. כמעט בכל בית יש גרסה מקוצרת של התלמוד הבבלי והגמרא אף נכללת בתוכנית הלימודים מהגן ועד האוניברסיטה. גם בנקודה הזו למרבה הפרדוקס יש לישראל מה ללמוד מהדרום-קוריאנים.
