סיפור עצוב הוא גם סיפורם האישי של אברך המשי
דן מרידור וחברו למשחקי הילדות
בנימין נתניהו, שנולדו גם הם לתוך 'המשפחה הלוחמת', אך כיום משלימים עם מדינה פלשתינית ומיישרים קו על-פי מאור הגולה
שמעון פרס.
במצב זה, אכן הגיעה העת לברכת 'ברוך שפטרנו' על סילוקם ממתחם המקומות הריאליים בליכוד-ביתנו של בגין ומרידור, כמו גם הליברל הדגול
מיכאל איתן. עם זאת יש להצטער שדווקא גדולי סייעני ההינתקות, בהצבעות הקריטיות בכנסת בשנת 2005, זכו דווקא לשדרוגים, שבעטיים עדיין נותרו ברשימת הליכוד איים של תומכי ההינתקות, שרק לשם הענשתם והותרתם מחוץ לכנסת, ראוי שלא להצביע ליכוד בבחירות לכנסת ה-19. ככלות הכל, מי שבגד בשולחיו פעם אחת, מי יתקע לידך שלא יעשה זאת פעם נוספת?
צר היה להיווכח עם פרסום תוצאות הפריימריז, שלא מעטים מקרב ח"כי הליכוד שנתנו בעליל יד תומכת לחרפת ההינתקות, ובכך נטלו על עצמם אחריות היסטורית להשתלטות החמאס בעזה והירי הרצחני מתוכה, עדיין נחשבים, למרות הכל, לבכירי הליכוד. מדהים לגלות שעדיין מצויים בצמרת הליכוד מיישרי קו עם רשעותו של
אחמד טיבי ותמימות הפתאים של
זהבה גלאון, שלא ראו ממטר את העתיד הצפוי, ועליהם אחריות מוסרית לעליית שלטון הרשע בעזה.
כך למשל שובץ במקום השלישי בפריימריז (שיהיה ה-6 ברשימה, אחרי יאיר שמיר, מישראל ביתנו)
סילבן שלום, שציונו בהצבעות ההינתקות היה עלוב ביותר - בלתי מספיק, 29%. (הציונים נקבעו על-פי התנהגות הח"כים במהלך שבע הצבעות בנושא ההינתקות: כל מי שהצביע נגד זכה ב-2 נקודות על כל הצבעה, מי שחמק מהצבעה או נמנע זכה בנקודה אחת, ומי שהצביע בעד קיבל 0 נקודות, ועל-פי הצבעות אלה שוקלל הציון הסופי.)
הלאה. ישראל כ"ץ, שגם הוא חשש להתנתק מהכיסא בעת ההינתקות, וזכה הפעם במקום ה-4 בליכוד, שהוא ה-7 ברשימת הליכוד-ביתנו, צבר את הציון הירוד ביותר בהצבעות ההינתקות – 14%. אפילו רובי ריבלין, שמתהדר בעובדה כי גדל בבית לאומי ונולד כלשונו "לתוך החי"ת הקדמון", ומשובץ במקום העשירי ברשימה לכנסת, קיבל ציון שאינו מחמאה לגביו – 79%. ואילו השר
יובל שטייניץ, ששובץ בפריימריז במקום ה-15, אך נדחק למקום ה-24, היפנה גם הוא עורף לגוש קטיף בהצבעות בכנסת וציונו רק 29%.
הבעייתי מאוד הוא
צחי הנגבי, שהורשע עם קלון ואף פרש מהליכוד והזיק לו, והזדהה עם חורשי-רעתו של הליכוד. הנגבי, ששובץ הפעם במקום ה-16, אך יופיע במקום ה-25, כמו גם
לימור לבנת שתוצב שני מקומות אחריו, נצמדו גם הם כל-כך חזק לכיסא בעת ההינתקות, עד שציונם הצטמק מאוד – 21%.
אם אלה ינהיגו אותנו גם בקדנציה הבאה, זה באמת יהיה סיפורו העצוב של הליכוד. נוכחותם בסיעה, בהנהגת נתניהו שלא רק אימץ את נוסחת 'שתי המדינות', אלא גם בדק ויתור שני על הגולן, וגיבה את השתוללותו של שר הביטחון היוצא ברק כנגד כל מה ששֵם ההתיישבות רשום עליו, וכל זאת לצד סיפוח האחות האנטי-דתית ישראל ביתנו, מטביעה על הליכוד-ביתנו חותם בל יימחה של מפלגת מרכז, ואם לשפוט על-פי התנהגותה, נסיגותיה והתקפלויותיה בעבר - מרכז-שמאל, עם דגש על השמאל.
סיפורו העצוב של הליכוד החדש, על בכיריו תומכי ההינתקות, הופך אותו לבלתי רלוונטי לגבי הבוחר הלאומי, כשיתייצב עם מצפונו בקלפי. אופציית הליכוד, עם נתניהו וליברמן, סילבן שלום וישראל כ"ץ, לבנת והנגבי שהשתפנו והתאדו כשצריך היה אותם, הליכוד-ביתנו כבר אינה אופציה לבוחר הלאומי. מי שרוצה שמאל, ימצא מספיק רשימות שמאל ושמאל-מרכז; ומי שמעדיף ימין אידיאולוגי, ימצא אותו מימין לליכוד. הליכוד, שאיבד אמינותו בשאלות של עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל, וחדל להיות 'ימין אמין', כבר אינו אופציה.
סיפור עצוב.
