תנודות טקטוניות במפת המנדטים

המחזה שהתגלה לצופי ערוצי הטלוויזיה השונים בעקבות תוצאות הפריימריז בליכוד היה מכמיר לב כאשר לא מעט מהפרשנים נראו כאילו "גנבו להם את המפלגה"... למי שמכיר מקרוב את הנתונים, הדברים אינם מפתיעים כלל וכלל. בשנים האחרונות, בתהליך איטי אבל עקבי הולך הציבור הישראלי (בדגש כמובן על הציבור היהודי באוכלוסיה) ונע ימינה מבחינת הגדרתו העצמית הפוליטית. אחת הדרכים לראות זאת היא לשאול את הישראלי כיצד הוא מגדיר עצמו מבחינה אידאולוגית ברצף שבין ימני מאד לשמאלני מאוד.

נטיה גוברת ימינה של הציבור

ממצאים לדוגמה מיום ראשון האחרון מראים תמונה ברורה מאוד. אם נתמקד בימין מובהק (מי שמגדירים עצמם "ימני מאוד" + "ימני") נמצא בקטגוריה זו 37% מהישראלים-היהודים מול 9% בלבד! הנמצאים בקוטב השני של שמאל מובהק ("שמאלני מאוד" + "שמאלני"). ואם נמתח עוד יותר את גבולות הימין ונצרף גם את מי שמגדירים עצמם "מרכז, עם נטיה לימין" נקבל רוב של 59% מהציבור הישראלי-יהודי לעומת 25% של "שמאל מורחב" שכזה. הנטיה ההולכת וגוברת ימינה של הציבור היהודי בישראל משפיעה בהכרח על אופיים של מצביעי המפלגות השונות, במיוחד כאשר מדובר על המפלגה הגדולה ביותר (נכון לסקרים, בניכוי קדימה שלמעשה נעלמת מהמפה) - הליכוד ובהינתן העובדה שבחירת הרשימה לכנסת במפלגה זו מתבצעת בפריימריז בהיקף גדול, הרי שהביטוי לימניות הזו הוא ישיר וגלוי לעין.

מצביע הליכוד 2013 - ימני ודתי יותר

כבר מספר שנים שהפרופיל של מצביע ליכוד הולך ומשתנה לנגד עיננו והוא אינו דומה לזה שהיה אך לפני הבחירות האחרונות. באופן בולט, מצביע ליכוד של בחירות 2013 הוא ימני יותר ודתי יותר באופן מובהק ממצביע ליכוד בבחירות 2009. במספרים לדוגמה: בדצמבר 2008, 72% ממצביעי ליכוד (בסקרים) הגדירו עצמם כימניים ואילו בסקרים עדכניים שנערכו לפני איחוד הרשימה עם ישראל ביתנו הגדירו עצמם 85% ממצביעי הליכוד ככאלה! יתרה מכך, הפרופיל הדמוגרפי של מצביע ליכוד הוא ימני יותר מזה של מצביע ישראל ביתנו (לפני האיחוד בין הרשימות). לכן, אך טבעי הדבר שהמאפיינים המובהקים הללו באו לידי ביטוי גלוי בפריימריז שזה עתה נערכו בליכוד והביאו למצב שבו הרשימה לכנסת (לפחות על-פי רצון הבוחרים בפריימריז...) היא אכן ימנית בעליל. במובן זה היא משקפת נאמנה את ציבור הבוחרים - נקודת זכות מהבחינה הדמוקרטית הטהורה... לאן הדברים מובילים? האמת, קשה עדיין לומר. בתקופה קצרה התרחשו מספר ארועים משמעותיים מאוד שאמנה אותם לא דווקא בסדר כרונולוגי. נפתלי בנט זעזע את המפד"ל של פעם ונתן לציבור הדתי-לאומי בית ההולם את השקפת עולמו הימנית. הליכוד, מי שעדיין מהווה את המפלגה הדתית לאומית הגדולה ביותר (הן מבחינת מספר חברי הכנסת הדתיים בשורותיו והן מבחינת שיעור הצבעת הדתיים-לאומיים עבורו בבחירות 2009) רץ במשותף עם רשימה בעלת גוון "חילוני" מובהק, ומאידך מציג רשימת מועמדים גם ימניים וגם דתיים לקראת הבחירות הקרובות, ולקינוח - ציפי לבני חוזרת לזירה ויכולה להיות כתובת למי ממצביעי הליכוד שרואה עצמו כימין "מתון" שאיבד את העוגנים הפנימיים שלו בדמות מרידור, בגין ואיתן.

כבר לא מאבק בין גושי

אבל יתכן שהמשמעות האמיתית של השתנות הציבור הישראלי, עדיין לפנינו. שנים רבות נהגו ראשי מפלגות שחפצו להיות ראשי ממשלה לפנות אל המרכז על-מנת לקושש שם קולות מתנדנדים. הנחת העבודה הקבועה הייתה ששם נמצא המאגר הגדול ביותר של מצביעים פוטנציאליים שהעברתם מצד לצד תכריע את גורל הבחירות - את מפת "הגושים". כעת, לאור הנטייה המובהקת ימינה, עובר המאבק אחרי הקולות לתוך מחנה הימין פנימה. המאבק כבר אינו בהכרח בין גושי אלא פנימי - מי תהיה הרשימה המובהקת בגוש או לחלופין מה יהיה גודלה ועוצמתה של המפלגה המובילה בגוש (נכון להיום - הליכוד). זאת, לאור ההנחה שהמאבק הבין גושי הוכרע ללא תנאי. עדויות ראשונות למגמה זו מצאנו בשבוע האחרון בסקרים שהראו כי גוש הימין מתחזק ומגיע לסף 70 המנדטים אולם עיקר ההתחזקות בא דווקא במפלגות שמימין לליכוד - הרשימה המאוחדת של הבית היהודי והאיחוד הלאומי בראשות נפתלי בנט ומפלגת תקווה לישראל בראשות חברי הכנסת אלדד ובן ארי. כאשר שתי מפלגות אלו מגיעות יחד לכדי 15 מנדטים מול "הליכוד ביתנו" שמתרחק מהיעד של 42 מנדטים (סכום המנדטים הנוכחי של שתי המפלגות בכנסת הנוכחית). מה יקרה בימים ובשבועות הקרובים, מוקדם עדיין לומר. יקח זמן עד שהדי המפצים ישככו והבוחרים יתפנו לעכל את משמעות הדברים עבורם. בכל מקרה השפעה אחת כבר מתרחשת - שיעור הקולות הצפים נכון להיום עולה ומגיע ליותר מ-30%, בהשוואה לכ-25% בימים "רגילים".