מדוע המהלך הפלשתיני לא צריך להדאיגנו

המהלך הפלשתיני באו”ם על שדרוג מעמדם למדינה משקיפה, עורר תזזית וחוסר שקט במסדרונות המדיניים בישראל, וחגיגות צהלה צבעוניות ברמאללה. למתנגדי ממשלת נתניהו, הסובלים בימים אלו ממצוקה אלקטורלית חריפה, יש סוף סוף סיבה לחייך. המסר המרכזי שטיפחו ללא הרף לקראת הבחירות, בדבר: "בידוד מדיני" ו"פגיעה ביחסים עם ארה"ב", סבל עד לפני שבוע מבעיית שחיקה קשה, לנוכח הגיבוי המדיני המוצק לו זכתה הממשלה במהלך מבצע "עמוד ענן". הנה התמזל מזלם, לפתחם הזדמנה לה "מפלה מדינית" שהחזירה באחת את הצבע לפניהם. שוב הם יוכלו לנופף לעיני כל "במחיר המדיני הכבד" של ממשלת ימין ביבי-ליברמן, ולהזהיר מפני קטסטרופות מדיניות האורבות לנו מעבר לפינה. מי שמתעקש לא להתרגש מההפקה הפלשתינית, ומכיר את תת-הזרמים המעצבים את דעת הקהל העולמית, עשוי לגלות שהמהלך הפלשתיני דווקא מחזק אותנו אסטרטגית לטווח ארוך. הלהיטות של אבו מאזן, שמנהיגותו חלשה וחיוורת מתמיד, להשאיר חותם כלשהו בין דפי ההיסטוריה, מוסיפה ודאי משהו למעמדו הציבורי, אך פוגעת קשות בבסיס הכח האמיתי של הפלשתינים. הענקת הכרה מדינית לפלשתינים, ללא סמכויות צבאיות, מזיקה להם יותר ממה שהיא מועילה, שכן היא מחבלת קשות באתוס הפלשתיני הבסיסי. מאז ומתמיד, התבססה העוצמה הפלשתינית, לא על כח צבאי, פעילות כלכלית או לכידות יוצאת דופן, אלא על התביעה המוסרית מישראל. הפלשתינים ידעו היטב לטפח במשך שנים, בלא מעט חכמה, את תדמית ה"נכבש" וה"עשוק". את תהילתם הבינלאומית הם רכשו בעיקר בזכות האצבע המאשימה שידעו לכוון כנגד ישראל. האתוס הפלשתיני נבנה לא על ניצחונות וכיבושים, אלא על תדמית של גיבורים מיוסרים העומדים באומץ, מחוסרי כל, אל מול גוליית הישראלי. זוהי הסיבה שמעולם לא עלה על דעת מישהו במחנה הפלשתיני, להשקיע מאמץ אמיתי בשיקום מחנות הפליטים, או בביעור העוני והדלות. אלו הם הרי אבני היסוד עליהם בנויה תדמיתם הלאומית. ההישג הפלשתיני באו”ם, לא צריך להדאיג אותנו, בדיוק מפני שעל-פי משוואה פשוטה, ככל שמתחזק מעמדם המדיני והתדמיתי, כך נחלש העוקץ המוסרי כנגד ישראל. במעמד של מדינה או כמעט מדינה, יקשה על הפלשתינים יותר ויותר להמשיך להאשים את ישראל בכל צרותיהם ויגברו הצפיות מהם לקחת בעצמם אחריות על עתידם. מי שזוכה למחיאות כפיים סוערות בעצרת האו”ם ובכבוד מדיני, יקשה עליו להמשיך להושיט יד של קבצן, מוכה ועשוק. ההכרה המדינית, עשויה לעורר סימני שאלה על ההצדקה בהמשך התמיכה המאסיבית בארגוני הסיוע של האו”ם, על-ידי המדינות התורמות, לפעילות המוגדרת כתמיכה ב"פליטים" החיים בשטח "כבוש". ארגוני הסיוע של האו”ם מעסיקים בשכר עשרות אלפי עובדים פלשתינים, בתקציב שנתי של קרוב לחצי מיליארד דולר. ספק רב, אם התושבים הפלשתינים הרבים כל כך, התלויים בעטיני ארגוני הסיוע, מצטרפים היום לחגיגות הצהלה ברמאללה בציפייה ליום בו תתייתר סיבת העסקתם. כל עוד יקבלו הפלשתינים כבוד והכרה, שאין בהם כח צבאי המאיים עלינו מבחינה ביטחונית, כנראה שאין יותר מדיי סיבות לחששות בצד שלנו. לכל אלו המודאגים מסכנת התביעות הבינלאומיות בהאג, כדאי להזכיר כי זכות זאת נמצאת זה מכבר בידי: טורקיה, סוריה ומדינות רבות אחרות, שממילא לא יהססו להשתמש בה נגדנו בכל הזדמנות.