הקלחת המפלגתית רותחת

הליכוד-ביתנו

ההכרזה הדרמטית על הליכה משותפת לבחירות, החלטה שמבחינת נתניהו משמעותה כפולה. ראשית, מניעת האפשרות מ"ישראל ביתנו" להציע לנשיא המדינה מועמד משלה לראשות הממשלה, אלא רק את נתניהו. שנית, "הורשת" המפלגה (ישראל ביתנו) במקרה שאביגדור ליברמן, מייסדה ומנהיגה, יאלץ לפרוש מהחיים הפוליטיים עקב החלטה משפטית, לבנימין נתניהו. לפריימריז בליכוד ובעבודה יש מסורת "מפוארת", עתיקת יומין, של דילים וקניית קולות. די אם נבחן את דפוסי ההצבעה בכפרים ערבים או בערים חרדיות או בתכונה הייחודית שמאפיינת את יום הבחירות במפעלים שונים בארץ בכדי להבין כי משהו לא תקין בשיטה. אז היו בחירות מוקדמות בליכוד ולמרבה ההפתעה לא היו הפתעות. אומנם מספר שרים לא נבחרו, אך אם נזכור שחלקם (מרידור ובגין) נטשו בעבר את הליכוד וחזרו אליו לאחרונה (לקראת הבחירות של 2009) הרי מצביעי הליכוד באו עימם חשבון ואין בזה חידוש. זה אופייני לכל המצביעים בכל המפלגות. התקשורת הסיקה מבחירתם וממיקומם של חברים מסוימים ברשימה לכנסת כי הליכוד "זז" ימינה. עוד דימוי תקשורתי מטעה שבא לשרת מטרות פוליטיות של העורכים. תוצאות הבחירות בליכוד משקפות את דעת הקהל התומכת במפלגה זו. אם נשווה זאת לבחירות דומות בעבר נמצא דווקא תזוזה שמאלה. רוב הנבחרים אינם מדברים על סיפוח אלא על סוג כזה או אחר של פשרה עם הפלשתינים. בימים הקרובים תקבע מפלגת "ישראל ביתנו" את מועמדיה לכנסת ובכך תושלם הרשימה המשותפת לבחירות הקרובות.

עבודה

מפלגת העבודה ויתרה במודע על מצע ייחודי בנושא המדיני-ביטחוני ומזדהה לחלוטין עם "הקונצנזוס" עימו מזדהים ליברמן, נתניהו, מופז, לבני ולפיד. מנגד היא מנסה להעביר את הדיון הציבורי לנושאים כלכליים-חברתיים בו, לדעתה, יש למפלגה אמירה ייחודית. מאחר שסוג דיון כזה אינו מתאים ליתר המתמודדים, ספק אם היא תצליח בכך. בבחירות המקדימות שנערכו אתמול במפלגה התברגה בצמרת קבוצה של צעירות וצעירים, "כוכבי תקשורת", שללא ספק קורצים לגילאים 20-40. מנגד "נעלמו" מרשימת המפלגה כל אנשי הצבא שכה אפיינו אותה בעבר. מעניין יהיה לראות אין יגיב ציבור הבוחרים המסורתי של המפלגה לשינוי הדרסטי הזה. מעניין כי למרות שכל מנהיגות המפלגה התחלפה (בהשוואה לחמש או יותר שנים בעבר) עדיין יצר הפלגנות מפעפע ומבעבע ללא הרף.

יאיר לפיד

גילוי נאות: איני מצליח להבין כלל את האנשים שרצים להצביע עבור מפלגתו של יאיר לפיד. ככל שאני בוחן את האיש איני מצליח למצוא בו משהו ממשי מלבד חיוך כובש. לכן התופעה נראית לי כמשיחיות-שקר קלאסית. אני בהחלט יכול להבין את האישים "הקופצים על עגלתו" בכדי להצטרף לרשימת מועמדיו לכנסת. זהו קיצור דרך נפלא להגיע ללב הפוליטיקה הישראלית. "בדיחות" מפלגתיות כאלו היו לנו בעבר. די אם נזכיר את "צומת", "הדרך השלישית", פלאטו-שרון וגם שינוי וד"ש למרות הצלחתן הגדולה התבררו לבסוף כעורבא-פרח פוליטי.

ציפי לבני

ציפי לבני גילתה "שטח מת" גדול בין הימין והשמאל והיא מנסה להשתלט עליו. ולמה כוונתי: כפי שהזכרתי קודם גם מפלגת העבודה וגם יאיר לפיד נמנעים, בצדק מבחינתם האישית, לעסוק בעניינים מדיניים-ביטחוניים. הם גם לא הצליחו לגייס לשורותיהם אנשים בעלי שיעור קומה העוסקים או שעסקו בתחום זה. כך שלמחנה המרכז-שמאל אין דובר בר-סמכא בעניין שיתמודד בשמם ביעילות כנגד אמירות הימין. פה נכנסה לתמונה ציפי לבני כמי שהייתה מועמדת רצינית לראשות הממשלה, שנים רבות שרה, וכן שרת חוץ שנפגשה עם רמי-עולם ומנהיגים פלשתינים רבים ולכן נחשבת לברת-סמכא בנושאים מדיניים. המפלגה בראשותה שואפת לשאוב אליה את כל אותם הבוחרים בשמאל שרואים בנושא המדיני כנושא החשוב יותר מהנושא החברתי וכן בוחרים בימין שאינם אוהדים את הדמויות החדשות ברשימת הליכוד-ביתנו לכנסת. בעייתה של הגב' לבני (ושל המקבילים האחרים שלה בשמאל) היא האגו הנפוח של "אני ואפסי עוד". אם תדע לכווץ אותו, "לרדת לעם" ולהרכיב רשימת מועמדים טובה לבחירות יש לה סיכוי להנהיג את "גוש השמאל" להתמודדות שווה מול הימין.

אהוד ברק

גם לפרישתו המפתיעה של אהוד ברק מהפוליטיקה יש השפעה על הנעשה בשטח זה. ראשית, מפלגה פחות. שנית צמצום הפיצול במחנה. אך בעיקר השארת השטח המדיני במחנה השמאל בבלעדיות לציפי לבני. אהוד ברק היה האיש שהשפיע במידה הרבה ביותר על ההתנהלות המדינית של המדינה לאחר רצח רבין וכפועל יוצא מזה גם על ההתנהלות הכללית של המדינה. די אם נזכיר את הפינוי מלבנון, דבר שלא צלח בידם של שמיר, פרס, רבין ונתניהו. די אם נזכיר את תוכנית השלום שלו בקמפ-דיויד שמשמשת בסיס לכל תוכניות השלום מאז ועד היום. די אם נזכיר את "הדחת" אולמרט. די אם נשווה את ביצועי הצבא (שהוא היה אחראי עליו כשר ביטחון) "בעופרת יצוקה" וב"עמוד-ענן" לעומת מלחמת לבנון השנייה. אני מקווה שהסיבות לפרישתו היו אלו שמנה ולא אחרות. איני מתייחס ליתר המפלגות כי לטעמי הן "סטטיסטיות" במאבק בין הגושים ואין בידן את האפשרות לתמרן ביניהם. עד הבחירות נותרו לנו כחמישים יום. אני משוכנע שנחזה בתהפוכות נוספות.