כשחוזר אדם על טעויותיו מעברו פעם אחר פעם, כי אז כמעט שאינו מותיר ברירה אלא לבקרו, ולנסות להבהיר לסביבתו, כי כמו פופאי, הוא עלול להתגלות כמסוכן בעימותים עם יריבים, אך שלא כדמות המצוירת פרץ שוב מסוכן גם לסביבתו ולעצמו. מסתבר מכבר כי פרץ מתקשה להכיר במגבלותיו ותמיד נוטה להפריז בהערכתו את מעלותיו. טעות גדולה. האיש היודע לחייך חיוך טוב כשצריך, לא תמיד עולה בידו להשכיח כי מעל לשפתו העליונה הוא מטפח בקפידה שפם סטאליניסטי שמכבר הפך לחותם קבוע שלו, זה המסגיר את כוחניותו הגולשת לכל עבר מעל שולי קדרתו.
מי שסוקר את דרכו הציבורית המעניינת של פרץ מגלה, כי במקביל למזלו שהאיר לו פנים פעמים רבות והציבו בצמתים חשובים, הוא זה שבסופם של הליכים שונים כירסם בהישגיו. הוא אינו מהסס אפילו בשימוש ראוי לגינוי בנושא העדתי, והוא מהאחרונים שראוי לשימוש בזוי שכזה. רקעו מעולם לא מנע בעדו מלהגיע רחוק. עובדה היא שהגיע למקומות גבוהים ביותר, ונכשל כמעט בכל אחד מתפקידיו. הוא לא נכשל בגלל מוצא עדתו. הוא מעד בגלל היותו בעל רעב עצום להצלחה המעבירו על מידותיו. לעתים עד הותרת אדמה חרוכה בעקבותיו.
כישלונו הצורב ביותר היה בתפקידו כשר הביטחון בממשלת
אהוד אולמרט הזכור לרע. זהו תפקיד בו מצא עצמו חשוף וחסר כישורים ויכולות אמיתיות לתפקיד במעמד המזוהה עם חשיבות לאומית ובינלאומית. כשר ביטחון התחרה בהתלהמותו באולמרט, ושניהם ניסרו חלל עולמנו בצלילים צורמים שאינם נשכחים. הם הזכירו לי נאומים שוצפים של מנהיגים ערבים בשנות הארבעים והחמישים, שבאו למחות את המדינה בת הימים הספורים בהבל פה. פרץ ואולמרט במבחן זה איבדו את הריסון והאיפוק הנדרש מבעלי תפקידים רמים כאלה שנעשו ממונים על גורלנו.
אני נמנע מחמת כבודו של פרץ מלהזכיר מעמדים מביכים אחרים שהוא כיכב בהם שלא בכוונה כבדחן סר-טעם. אך מסתבר כי הוא לא הפיק לקחים שבעזרתם יכול היה לגלח את פלומת העסקן הזעיר שדבקה בו. אבל לא. הוא נשאר כשהיה - חד-ממד, משעמם וכוחניותו שוב הופכת לחרב מתהפכת בידו, והוא אולי ראשון להיפגע ממנה פגיעה רעה.
מתברר לדאבון-לב כי אחת מתכונותיו הגרועות של פרץ היא ניהול פנקס שחור, וניתן לשער כי אחד השמות הראשונים ברשימה המופיעה שם, הוא
שלי יחימוביץ', יושבת-ראש העבודה שירשה אותו. זו חניכתו שעלתה עליו בעזרת חוכמתה. איש נבון, אפילו נקמן, היה ממתין לרגע נכון ליישר חשבון פתוח, אם בכלל. אולם התפרצותו של פרץ על מנהיגת מפלגתו ביום שלאחר הבחירות התחילה כמו רוח סופה בלתי צפויה שתוך דקות העלימה את שמי מפלגת העבודה בחשרה קודרת.
