מגיל צעיר מלמדים אותנו שכשיש פצע, רואים אותו ומטפלים בו, אך במקרה של מצוקות נפשיות, אין תמיד סממנים חיצוניים ולכן לעיתים קשה לנו ולסביבה לראות אותן ולהבין אותן. הצורך להוכיח שאת אכן סובלת ממצוקה נפשית כדי להצדיק לסביבה את הקושי, רק הופך את ההתמודדות עם המצב למסובכת יותר. דיכאון לאחר לידה היה טאבו למשך זמן רב, וגם היום קיימים מיתוסים וסטיגמות אשר מקשים על ההתמודדות איתו:
"דיכאון לאחר לידה הוא התפתחות של בייבי בלוז"
לא נכון. דיכאון לאחר לידה עשוי להופיע גם לאחר שה"בייבי בלוז" עבר. משך הדיכאון ועיתוי תחילתו, עשויים להתחיל בתזמון שונה אצל כל אישה.
"אישה לא סובלת מדיכאון לאחר לידה אם היא מתפקדת"
לא נכון. אישה יכולה לחוות דיכאון לאחר לידה ועדיין לטפל בתינוק, בעצמה ובבית. נשים אשר המשיכו לתפקד כפי שהם חשות שמצופה מהן בתקופה בה חוו דיכאון לאחר לידה, מדווחות לעיתים על תחושות קשות ועל עשייה מתוך טייס אוטומטי.
"דיכאון לאחר לידה תמיד קשור לאמביוולנטיות לגבי האימהות; אצל נשים שמוכנות ללידה ורוצות אותה באמת (כמו נשים העוברות טיפולי פוריות) זה לא קורה"
לא נכון. בעוד למימד המוכנות יש בהחלט קשר לתחושת האם הטרייה, יש גורמים רבים אשר יכולים להוביל לדיכאון לאחר לידה (פסיכולוגיים, אישיים, סביבתיים, פיזיולוגיים). גם אישה אשר התכוננה ללידה ורצתה אותה בכל מאודה, עלולה לחוות דיכאון לאחר לידה.
"אישה חזקה מספיק תצליח לשלוט בזה ולהחלים מזה לבד וללא עזרה חיצונית, כך או כך זה יעבור"
לא נכון. אמירה לא רק שאינה נכונה, אלא עשויה להיות מסוכנת - לדיכאון לאחר לידה אין קשר לחוזק ולתפיסה זו עלולה לגרום לאישה לא לחפש עזרה כדי לא להיתפס כחלשה, להישאר לבד במערכה ולדחות את הטיפול - כאשר ידוע שמצבים נפשיים מסוג זה מחמירים כאשר אינם מטופלים. יותר מזה: הסבירות לצאת מהדיכאון ללא השלכות ובמהירות גבוהה, עולה ככל שהמצב מאובחן ומטופל מוקדם יותר. מצב נפשי זה, כשאינו מטופל, יכול לפגוע לא רק בתפקוד היום-יומי המיידי של האם, אלא גם במצבה הנפשי ובקשר עם התינוק.
"היא מסוכנת לתינוק שלה"
לא נכון. פעמים רבות אנו נחשפות לסיפורים הקיצוניים יותר של מקרים אשר מקבלים את התווית הכללית של "דיכאון לאחר לידה". במציאות יש ספקטרום רחב מאוד של עוצמות לדיכאון לאחר לידה - בקצה הספקטרום של הדיכאון קיים מצב קיצוני של פסיכוזה שיכולה להתרחש גם כתוצאה מהפרעות פסיכיאטריות אחרות. לכן, יש צורך בהערכה מקצועית למצב ולחומרת המצב.
"דיכאון לאחר לידה תמיד מחייב תרופות ואשפוז, אנשי בריאות הנפש תמיד ימליצו על אשפוז והרחקה של התינוק"
לא נכון. אשפוז והרחקה מהתינוק מומלצים על-ידי בריאות הנפש לעיתים מאוד רחוקות ורק במקרה שמצבה של האם מסכן את התינוק. פעמים רבות אישה מאובחנת כמי שעוברת תקופת הסתגלות ולא דיכאון לאחר לידה. במקרים בהם דיכאון לאחר לידה מאובחן, המגמה היא תמיד לספק את הטיפול המתאים ביותר לאם ולמשפחה. בנוסף, בעוד טיפול תרופתי מומלץ לעיתים בשילוב עם טיפול או בפני עצמו - לא כל עוצמת דיכאון מצריכה תרופות. לעיתים טיפול פסיכולוגי (ואפילו טיפול פסיכולוגי זמני ונקודתי) הוא הדרך המומלצת.
"אישה אשר חוותה דיכאון לאחר לידה תחווה אותו גם בלידות הבאות"
לא בהכרח. נשים אשר חוו דיכאון לאחר לידה או הפרעות במצב-הרוח אחר הלידה או קודם להריון נמצאות בקבוצת סיכון וכדאי להיות מודעים לכך, עם זאת מכיוון שדיכאון לאחר לידה מושפע ממגוון משתנים, לא בטוח שהדבר יקרה שוב. מכיוון שנשים אשר אובחנו בעבר עם דיכאון לאחר לידה או הפרעות מצב-רוח פעמים רבות מקבלות טיפול - ביכולתן גם להיערך טוב יותר לקראת הלידה ולהקדים תרופה למכה.
"אם אמא שלי חוותה דיכאון לאחר לידה- גם לי זה יקרה"
לא בהכרח. כאשר יש היסטוריה משפחתית לדיכאון ודיכאון לאחר לידה, האישה אכן נמצאת בקבוצת סיכון. אך אין הדבר אומר שהיא תחווה דיכאון לאחר לידה באופן וודאי.
אם את מרגישה שאת במצוקה לאחר הלידה או אם אתם חושבים שהאישה בחייכם חווה קשיים סביב הלידה, הדבר הנכון ביותר הוא ללכת לאבחון. טיפול מוקדם יכול להאיץ את ההחלמה ולמנוע פגיעה עתידית הן באם, בתינוק ובתא המשפחתי.
