חזרה לשגרה אחרי חנוכה ללא דיאטה

בין אם הצלחנו למתן את הזלילה (סופגניות, לביבות וחבריהן הטובים) ובין אם זללנו ללא הכרה - היום זה היום שקמים במהירות וממשיכים את השגרה השפויה. בהנחה שאתם לא מוכנים נפשית להיכנס למשטר דיאטה או לתהליך הרזיה מובנה - לבד או בקבוצה. בהנחה שאינכם מעוניינים בשום פנים ואופן לספור קלוריות (או משהו אחר שסופרים בדיאטות), כמובן לא תעשו דיאטה קיצונית (לא ממליצה. אומנם יורדים מהר, אך לא אפשרית לאורך זמן ואז גם עולים חזרה מהר) ובכל זאת רוצים שגרה שפויה, הינה כמה טיפים:

• מחליטים החלטה פנימית שלא דוחים: כל דחייה מחמירה את נזקי החג. אתמול אמרנו מחר, והיום זה המחר של אתמול ומתחילים עכשיו. להגיד בקול רם - לעצמנו: מתחילים!!

• מתארגנים ומתכננים ארוחות מסודרות: חוזרים לשגרת חיים (עבודה, לימודים וכדומה) ובאופן הזה יותר קל לתכנן ולהתארגן;

• להתאמן בלשתות מים: פשוט מים. לא לחכות לצמאון. לפני כל ארוחה, לפני כל קפה, אחרי כל קפה, כשחושבים שרעבים, כשבא לנו לאכול משהו. לשתות לפחות שמונה כוסות ביום (שני ליטר);

• מרחיקים פיתויים שלא יהיו בהישג הושטת יד, וגם לא ליד הקפה (עדיף שגם לא יהיו במגירות שניתן לגשת אליהן או במקרר...):

• נשנושים מתוקים ומלוחים (בייגלה, עוגיות, חטיפים, שוקולד, גלידה, בורקס ועוד ועוד - הרשימה ארוכה ככל שהדמיון מסוגל להאריך אותה);

• עוגה / סופגנייה / לביבה או הפתעות אחרות שנשארו מהחג וחבל לזרוק. (לא חבל! לזרוק!);

• שתייה ממותקת אאוט! מים, סודה, חליטות עם ממתיק מלאכותי הם תחליף מצוין לצמאון (ולשעמום בפה);

• פיצוחים - אפשר גם בלעדיהם;

• אלכוהל - יין - בירה - לצמצם ככל שניתן.

• לעבור למוצרים דלי שומן: כן, לא יקרה כלום אם נוותר על גבינת שמנת 30% שומן ונעבור ל-5%. בעצם, יקרה. נרגיש יותר טוב ויותר קלים ויותר שמחים, כי עמדנו באתגר שהצבנו לעצמנו - שינוי;

• לאכול מאכלים עשירים בסיבים תזונתיים: מה שמאפשר חילוף חומרים יעיל יותר והרגשת שובע גדולה יותר. דגנים מלאים (לחם מלא, אורז מלא דגני בוקר לא ממותקים מחיטה או שיבולת שועל מלאה), קטניות (עדשים, חומוס - לא ממרח תעשייתי, כל סוגי השעועית, פול...), ירקות, פירות (לא יותר משלושה ביום);

• לאכול כל שלוש שעות משהו (גם פרי זה ארוחה). לא להסתפק במצוי, אלא לתכנן את הרצוי. לתכנן בכל יום מה מתכוונים לאכול. להכין כריכים מושקעים ולקחת איתנו בתיק, לתכנן מה נאכל בעבודה (אם יש שם ארוחות מסודרות). מכירים את המשפטים: "נסתדר! נקנה משהו בדרך!", "בטח יהיה שם משהו לאכול!" המשהו הזה יוציא את השליטה מידינו ושליטה - זה כל הסיפור;

• לאכול במידה: לא להפריז בכמויות. אחרי כמות קטנה כבר לא רעבים. זה רק החשק, העיניים, הטעם... (מפתיע. נכון?)

• לתת כבוד לאוכל ולעצמנו: לאכול בישיבה, בצורה מסודרת, צלחת, סכו"ם. לאכול במתינות, לא בהסח דעת. להינות;

• להתחיל (או להמשיך) פעילות גופנית: אפשר להתחיל בקטנה - טיול רגלי, הליכה לעבודה ברגל, לחנות רחוק מהמקום אליו צריך להגיע, לעלות במדרגות במקום במעלית. כמובן, אפשר להתכוונן לפעילות (זה כבר לא בקטנה) - לצאת להליכה מתוכננת קצובה ומדודה, ללכת לחדר כושר (להירשם בלבד זה לא עוזר), מתקני הכושר בפארקים, חוג ריקודים, למצוא את הפעילות שתוכלו גם להינות ממנה ולא רק כהכרח;

• לנסות לבדוק עם עצמנו מתי אנחנו רעבים או שבעים: לפעמים אנחנו מתבלבלים עם שעמום, לחץ ומתח נפשי. קודם כל לשתות מים ולבחון אם זה רעב. לאכול כשרעבים. להפסיק כששבעים. (איך לא חשבנו על זה קודם??);

• האם לספר או לא לספר? יתרונות וחסרונות. יש מי שעוזר לו "לספר לחבר'ה" - גורם למחוייבות אישית גדולה יותר. לעיתים זה יכול "לקלקל" כי אם לא נעמוד בזה כל-כך, נרגיש כשלון ו"מה יגידו" עלינו. יש מי שמעדיפים לספר אחרי שיגידו להם שהם נראים טוב, מה קרה, מה עשיתם. אבל אז ההתמודדות היא לגמרי לבד ולא לכולם זה מתאים;

• מה עוד אפשר לעשות? אם הנחת היסוד שלי מוטעית, ואתם כן מעוניינים להתחיל תהליך הרזייה, אני מזמינה אתכם להתקשר ולהצטרף לקבוצה של "צעד צעד דרך הרזיה" בגליל המערבי, או לאימון אישי מכל מקום בארץ (ובעולם).