האם תפרוץ "אינתיפאדה שלישית"? צה"ל, גורמים ערביים ועיתונאים יודעים לספר על הסיבות המובילות לכך, תוך הטלת האשמה עלינו, שמנענו את ה"אופק המדיני", כלומר, הפסקנו להתקפל. מה שלא מספרים לנו הוא על מעורבות הממסד של אבו מאזן בהסתה, בעידוד וארגון הסיבוב הבא, ואת ההתנהלות הישראלית, המקפידה שלא לפסוח על שום טעות, כולל את אלו שכבר עשתה בעבר.
הדמיון בין המצב היום לערב האינתיפאדה הראשונה, זועק. המנוע של האינתיפאדה היה "עסקת ג'יבריל", שבמסגרתה שוחררו 1,150 מחבלים ו-550 מהם הגיעו ליש"ע. חזרתם של המשוחררים לטרור הייתה הבעיה הקטנה. הצרה הגדולה הייתה הגעתם של המחבלים בעלי הכישורים והמוטיבציה הגבוהים ביותר, שדרת מפקדים וחיילים שארגנו את המהומות. השחרור אותת שהפשע והטרור משתלמים, וריסק את ההרתעה הישראלית. עסקת שליט מובילה לאותה תוצאה.
מי מסרס את צה"ל
כמו לפני 25 שנה, החידלון הישראלי נגד הטרור "הרך", נמצא כעת בשיא. ראשי מערכת הביטחון, בראשות שר ביטחון מהשמאל, הכופה דפוסי פעולה תבוסתניים על צה"ל, וממנה מפקדים פייסנים. אז יצרו את הבעיה שר הביטחון רבין ואלופי הפיקוד,
עמרם מצנע במרכז ו
מתן וילנאי בדרום. מצנע מנע, למשל, נסיעה של ישראלים עם דגל ביום העצמאות כדי לא להרגיז את הערבים, ומוטט סופית את מעמד ישראל בשטח כשאיפשר לאספסוף לרצוח משתפי-פעולה עם ישראל כשמנע מצה"ל מלהתערב. וילנאי היה בעייתי לא פחות.
שר הביטחון דהיום,
אהוד ברק, גרוע בהרבה, ועל סירוס הצבא בשטח מופקד האלוף ניצן אלון.
התמונות של חיילי צה"ל בורחים מהפרחחים הערבים הינן תוצאה ישירה של הוראות מופרכות שבמסגרתן אסור להפעיל אפילו אמצעים לפיזור הפגנות ללא אישור מדרגים גבוהים. צה"ל מפקיר את החיילים כשאינו מספק שום כלי לטפל בהתפרעויות, ומכריח אותם לברוח ולספק תמונות השפלה שמעלות את מורל המחבלים לשמיים. בשנות השמונים זכורה הפסקת פעילות מעצרים במחנה הפליטים בלאטה בלחץ המהומות, שגרם לצד השני להבין את גודל החולשה.
הפקרות ישראלית מסוכנת
בחברון נבנית בעיה בשכונת הקסבה המזרחית הממוקמת על הדרך הראשית והיחידה אל מערת המכפלה והשטח היהודי. מדובר באזור הרוס ששוקם באמצעות כסף אירופי ואוכלס בכוונה על-ידי ה"פרטנרים" מהרש"פ במחבלים משוחררים. צה"ל והדרג המדיני יודעים על כך כבר שש שנים ואינם נוקפים אצבע, כשברור שהפיצוץ במקום הרגיש הזה הוא שאלה של זמן בלבד. הפעולה הזריזה של הממשלה נגד "בית המכפלה" הסמוך, מגבירה את המסר הפחדני כלפי הערבים.
הכישלון של "עמוד ענן" שבו לראשונה הופצצה תל אביב, והסכם הפסקת האש הביא הישגים פוליטיים בלתי צפויים לחמאס במחיר פעוט של כמאה מחבלים הרוגים, מקביל ל"ליל הגילשונים", שבו מחבל בודד שחדר מלבנון הרג שישה חיילים בבסיס בצפון. ההצלחות של הטרור מספקות חומר בעירה להגברתו.
ההפקרות הישראלית מאפשרת לכל אנרכיסט להגיע לשטח, להוביל ולהסית פורעים ערביים לאלימות ולהכין מארבים תקשורתיים לצה"ל. פרובוקטורים מחו"ל אינם מגורשים, ואלו מישראל זוכים ליד רכה במיוחד, עד שלפעמים נראה כאילו מישהו מתוך מערכות המשפט והביטחון מקל עליהם את המלאכה בכוונה. בעשר שנות הפעילות הזו נהרג חייל ומאות נפצעו, כש"שלטון החוק" והתקשורת מתעניינים רק בריסוסי כתובות של "תג מחיר". ישראל לא פעלה נגד הדרג המסית והמארגן לפני, ובמהלך האינתיפאדה הראשונה וגם כיום שותקת ומבליגה על ההסתה הרשמית, האינסופית, של הרש"פ.
כך יימנע הסיבוב הבא
כל אלו עלולים להוביל את ההמונים הערביים ביו"ש להיענות למאמצי הרש"פ לצאת למהומות נגד ישראל, שעד כה נכשלו בשנים האחרונות.
נתניהו הפקיר את השטח לברק ומאפשר לו ליצור את המוקש הזה העומד להתפוצץ ולשאוב את תשומת הלב, המשאבים והלגיטימציה הבינלאומית, ולמנוע את הפעולה נגד אירן שבראש מעייניו.
אפשר עדיין למנוע את הסיבוב הבא באמצעות גיבוי צה"ל לחיסול חשבונות קשוח עם מיידי האבנים ושולחיהם, סילוק האנרכיסטים, ביטול המחילות שניתנו למבוקשי הפת"ח בתמורה לפעילותם נגד החמאס, ביטול תעודות "אח"מים" למחבלים בחליפות, וחנק תקציבי. והכי חשוב - בנייה יהודית נרחבת, שמעבר להגשמת הציונות, זו השיטה היעילה ביותר לחסל את האופציה הפלשתינית.
