המשרד להגנת הסביבה:
שיעורי זיהום גבוהים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהלי התחנה התבקשו, בין היתר, לדאוג להתקין מערכות מיזוג אוויר ומפוחים, ולהפעיל מערכות ניטור אוויר משוכללות, ולהקפיד לנעול את דלתות הזכוכית המפרידות בין ספסלי ההמתנה של הנוסעים בתוך המבנה (הקניון) לבין רחבת העלייה לאוטובוסים ולפתוח אותן רק בעת עליית הנוסעים לאוטובוסים, וליצור באופן מיידי הפרדה מוחלטת בין רציפי העלייה לאוטובוסים, בהם נמדד הזיהום החריג, ובין אזור הנוסעים הסגור (הקניון) | |
|
|
|
בחודשים יולי-ספטמבר 2011, בעקבות ריבוי התלונות על איכות האוויר בתחנה המרכזית בירושלים, הציב המשרד להגנת הסביבה תחנת ניטור ניידת בשני מקומות המועדים לזיהום בתחנה: אזור עליית הנוסעים ל אוטובוסים בקומה השלישית מתאריך 5.7.11 עד תאריך 4.8.11, ובאזור ירידת הנוסעים מהאוטובוסים, בקומת הקרקע מתאריך 5.8.11 עד תאריך 6.9.11. תוצאות הבדיקה והמדידה הצביעו על כך שברחבת עליית הנוסעים לאוטובוסים שבקומה השלישית וכן באזור הורדת הנוסעים בקומת הקרקע של התחנה, קיימים שיעורי זיהום גבוהים ביותר, והעידו גם על הימצאות חומרים מזהמים כגון תחמוצות חנקן וחלקיקים נשימים בריכוז גבוה בערכים גבוהים הרבה מעל התקן, העלולים לסכן בריאות-אדם ולגרום לתופעות לוואי.
בעקבות תוצאות חמורות אלה שפורסמו ב דוח מיוחד שפרסם המשרד להגנת הסביבה בספטמבר 2011, חתום על-ידי ד"ר דפנה אלפר סימן-טוב - מרכזת נושא איכות אוויר במחוז ירושלים במשרד להגנת הסביבה, פרצה סערה תקשורתית ליום-יומיים וכלי התקשורת השונים זעקו על ההפקרות והפגיעה בבריאות הנוסעים והשוהים בתחנה. בדוח שורה של הנחיות מחייבות למפעילי התחנה לטיפול בבעיית זיהום האוויר במבנה. מנהלי התחנה התבקשו, בין היתר, לדאוג להתקין מערכות מיזוג אוויר ומפוחים, ולהפעיל מערכות ניטור אוויר משוכללות, ולהקפיד לנעול את דלתות הזכוכית המפרידות בין ספסלי ההמתנה של הנוסעים בתוך המבנה (הקניון) לבין רחבת העלייה לאוטובוסים ולפתוח אותן רק בעת עליית הנוסעים לאוטובוסים, וליצור באופן מיידי הפרדה מוחלטת בין רציפי העלייה לאוטובוסים, בהם נמדד הזיהום החריג, ובין אזור הנוסעים הסגור (הקניון). המשרד אף איים כי ינקוט צעדים משפטיים כנגד מפעילי התחנה אם לא יעשו כן.
ואכן, מיד לאחר פרסום הדוח ופרוץ הסערה התקשורתית הורו מפעילי התחנה לנעול דלתות הזכוכית בקומה השלישית, והנוסעים לא הורשו להמתין ברחבת העלייה שמחוץ למבנה הסגור. על הדלתות הודבקו מודעות גדולות בנוסח הבא: "אין לצאת מדלת הטרמינל עד לפתיחת דלת האוטובוס - וזאת על-מנת להימנע מחשיפה לזיהום אוויר חריג". סדרנים פיקחו והשגיחו שהנוסעים יצאו מבעד לדלתות בדרכם לעלות לאוטובוס רק כשהאוטובוס הגיע כדי לצמצם החשיפה לזיהום.
|
|
דלתות הזכוכית נפתחו והסדרנים נעלמו
|
|
|
|
|
|
[צילום: אלי אלון]
|
|
|
בתמונה: נוסעים ברחבת העלייה לאוטובוס האפלולית והלא מאוווררת בקומה 3
▪ ▪ ▪
|
אולם זמן קצר לאחר מכן, בשוך הסערה, חזרו החיים בתחנה המרכזית בירושלים "למסלולם" - דלתות הזכוכית נפתחו, הסדרנים נעלמו וחלק מהנוסעים חזרו להמתין ברחבה מחוץ לטרמינל, חשופים לזיהום במקום זה. רבים מהם צעירים וחיילים שממתינים שם זמן רב ל אוטובוסים שתדירותם לא גבוהה בדרכם לבסיסיהם בבקעה, בערבה, בגוש עציון וכדומה. מסתבר שהשלטים הגדולים שנתלו על הדלתות, האוסרים יציאה לרחבת העלייה לאוטובוסים לפני הגעת האוטובוס מחשש לזיהום אוויר, לא מרתיעים ולא "מזיזים" לנוסעים רבים. הם ממתינים ברחבה המזוהמת גם כדי להיות ראשונים בתור לאוטובוס מחשש שלא יישאר מקום פנוי עבורם. חלק מהנוסעים מעשנים בתחום הרחבה הסגורה ותורמים את חלקם ל"חגיגת" הזיהום במקום.
נכון להיום, סוף דצמבר 2012, כשחלפה למעלה משנה מפרסום הדוח הרשמי של המשרד להגנת הסביבה בעניין הזיהום בתחנה המרכזית בירושלים, עדיין חשופים אלפי הנוסעים והשוהים בתחנה לזיהום אוויר משמעותי ולנזקי בריאות חמורים.
|
|
עובדי הממשלה כבר נסו על נפשם
|
|
|
|
|
|
|
לפני כשנה וחצי שכנו בקומות העליונות של התחנה המרכזית בירושלים יחידות של משרדי ממשלה ובהן: רשות הגבייה, משרד המשפטים, שירות התעסוקה ומינהלת הגמלאות. בעקבות תלונות חוזרות ונשנות של עובדים במשרדי ממשלה אלה על כאבי ראש, בחילות, הקאות, צריבות ועוד, החליטו ראשי מינהל הדיור הממשלתי לא לקחת סיכון, לסגור את המשרדים ולהעבירם למקום אחר בעיר. עובדי ההממשלה פונו מהתחנה בשל זיהום האוויר ואילו אלפי הנוסעים עדיין חשופים לזיהום. זהו חומר למחשבה בפני עצמו.
אני שואל, איך זה שבמשך כל כך הרבה שנים, כאשר ברור לכל בר-דעת כי במקום יש זיהום אוויר ואלפי נוסעים ושוהים בתחנה נחשפים אליו, ועדיין לא פתרו את הבעיה? ההסבר שלי למצב הוא פשוט ולא מסובך: זלזול כללי בנוסעי התחבורה הציבורית, שהם בחלקם הגדול אוכלוסיה חלשה, שהמודעות שלהם לנושא איכות האוויר ובכלל לאיכות הסביבה לא מהגבוהות, ורבים מהם לא מודעים לאיכות האוויר אליו הם נחשפים בתחנה ולנזקים הבריאותיים העלולים להיגרם מחשיפה זו. אחרי הכל, שרים, מנכ"לים ומקורביהם לא עוברים בדרך כלל בתחנה המרכזית, יש להם את הרכבים הצמודים שלהם.
|
|
הגיע הזמן ששר התחבורה ישראל כ"ץ והשר להגנת הסביבה גלעד ארדן, אחרי שהתפנו מהפריימריז בליכוד, יקדישו זמן לנושא הזיהום בתחנה המרכזית בירושלים ויפעלו במשותף לנקיטת צעדים דרסטיים שיביאו סוף-סוף, אחרי כל כך הרבה שנים, לפתרון הבעיה.
בסיפור הזה מעורבים חברת נצבא האחראית לתחנה וקואופרטיב אגד המפעיל את האוטובוסים היוצאים ובאים בתחנה. כל צד מטיל את האחריות על הצד השני: חברת נצבא טוענת כי הגורם המזהם בפועל הוא אגד, ואגד טוען כי התחנה המרכזית אינה שייכת לאגד והוא אינו אחראי לה ולתפעולה.
המשרד להגנת הסביבה הודיע לא מכבר, כי מאחר שמפעילי התחנה לא עמדו ומילאו את תנאי ודרישות המשרד בעניין הטיפול בזיהום האוויר בתחנה, הועבר הנושא להמשך טיפול של המשטרה הירוקה. משמעות העברת התיק למשטרה הירוקה היא פתיחת חקירה מעין פלילית נגד התחנה על אי-קיום תנאי רישיון העסק.
|
|
מנהל התחנה צבי קץ (עם ק', לא כ"ץ) אומר לי בתגובה: "אתה לא מתאר לך כמה כספים השקענו להתקין מפוחים ואיוורור בתחנה ואלו מאמצים אנו עושים כדי שלא יהיה זיהום אוויר בתחנה, ואכן שיפרנו מאוד את המצב".
כך או כך, חייבים לפתור את הבעיה מהשורש. ייתכן שקיים במקום זיהום אוויר נקודתי שיום אחד יימדדו בו ערכי זיהום גבוהים ויום אחד פחות, אבל התנאים להיווצרותו לא השתנו והוא צץ ויצוץ מדי פעם, ולכן חייבים לפתור את הבעיה מן השורש. אמשיך לעקוב אחר הדברים ולדווח.
|
|
