מים רבים זרמו בים התיכון מאז הוקם, עם הכרזת המדינה, שירות הביטחון הכללי, בראשותו של איסר (הלפרין) הראל המיתולוגי. מאחורי סמלו, "מגן ולא ייראה", פועל השירות במחשכים, כשהוא מתמקד בריגול נגדי ובמעקב אחר פעילות חתרנית במגזר הערבי, כמו במגזר היהודי, לצד אבטחת אישים ומוסדות חיוניים בישראל ובנציגויותיה מעבר לים.
סיפורם ההירואי של שישה מראשי השב"כ, היישר מפיהם, ייחשף לראשונה בארץ, החל ב-1 בינואר הקרוב, בסרט הדוקומנטרי של דרור מורה, "שומרי הסף", שיוצג בסינמטקים של תל אביב וירושלים. הסרט, המעיד על עבודה ראויה לציון, כבר זכה להיכלל, ובצדק, ברשימה המקוצרת של מועמדי פרס האוסקר בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הטוב של השנה ומן הסתם גם נכונו לו עוד עתידות.
מסר כפול
כמי שחזה בהקרנתו המוקדמת לעיתונאים, ביותר לא יכולתי שלא להתרשם מהמסר הכפול והנוקב של הסרט, המתמקד בעיקר בקונפליקט הישראלי-פלשתיני לעומק. מסתבר שנפשם של ראשי השב"כ המופיעים בסרט - אברהם שלום,
יעקב פרי,
כרמי גילון,
עמי איילון,
אבי דיכטר ו
יובל דיסקין - נקרעת בין מטלות הדמים שעליהם לבצע לבין ייסורי המצפון שיש להם על מה שהם מעוללים. יחד עם זה מסקנתם היא אחת: ההנהגה המדינית היא מכשול לשלום, שאותו ניתן להשיג רק במשא-ומתן ישיר בין שני הצדדים היריבים.
מעל לכל יש בסרט הזה כדי להעיד עדות נאמנה על טוהר הנשק של השב"כ. בהבדל משירותי ביטחון זרים הוא דואג לבצע את מעלליו בזירה הערבית בעבודה נקייה ככל האפשר. תכליתה היא ברורה: להתמקד ביעדי הפיגוע הרצויים בקרב המחבלים, מבלי לפגוע תוך כך, ככל שניתן, באוכלוסיה אזרחית צפופה ושלווה שידה איננה במעל.
משקע עמוק
לזכותו של יוצר הסרט נזקף ראיון בלעדי עם אברהם שלום, בו הוא מתוודה על חלקו בפרשת קו 300, כשחויב, לדבריו, לעשות את מה שליבו לא ההין לעשות, בהפירו בכך שתיקה בת שלושה עשורים. נוגע ללב גם סיפורו של כרמי גילון, שראה את עצמו אחראי למחדל רצח רבין באי-אבטחה מספקת של ראש הממשלה ושהגיש בשל כך את התפטרותו, אף כי דאג להזכיר בתוך כך שרבין היה זה שסירב ללבוש את אפוד המגן שאמור היה לסוכך עליו. משכנעים ביותר גם וידוייהם של יובל דיסקין ועמי איילון שמטילים על ההנהגה המדינית את האשמה לבוץ שבו תקועה ישראל עם הפלשתינים.
"שומרי הסף" יותיר אחריו, מן הסתם, משקע עמוק ביותר בקרב צופיו. כך או אחרת, זהו סרט-חובה שאין להימלט ממנו. אז רוצו לראות!
