סימן שאלה גדול אופף את עתידה של רצועת עזה. זוהי חלקת האדמה הצפופה ביותר עלי אדמות, אפילו יותר מיפן. על שטח של 300 קמ"ר, חלק אחד מששים משטחה של מדינת ישראל, חיים למעלה ממיליון תושבים ומחצה. לפי הנתונים הסטטיסטיים של אונר"א, ב-2020 תגיע אוכלוסיית הרצועה לשני מיליון בני אדם.
האם הנתונים העכשוויים של הרצועה מבטיחים חיים נורמליים לאוכלוסיה הגדלה בקצב מהיר?
ב-1956, אחרי מבצע קדש, התקיים במועצת הביטחון של האו"ם דיון על נסיגת ישראל מסיני ומרצועת עזה. בעיצומו של הדיון הגיע נציג ישראל באו"ם
אבא אבן, היישר משדה התעופה למשרד ראש הממשלה בירושלים, התייצב בפני
דוד בן-גוריון ובפיו בשורה: המצרים מוכנים לוותר על רצועת עזה. בן-גוריון השיב חד-משמעית: "תגיד להם תודה, גם אנו מוותרים על רצועת עזה". את עמדתו נימק בכך שאוכלוסיית הרצועה מונה כ-150 אלף איש, ובעוד יובל שנים תגיע למיליון ומחצה. מי יפרנס אותם? בכך הוכיח בן-גוריון כי היה מנהיג שראה את הנולד. אבא אבן חזר לניו-יורק עם סירוב להצעה המצרית הנדיבה.
גם במשא-ומתן בקמפ דייוויד ב-1979 שאלו את המצרים על רצועת עזה, והם השיבו: משאירים אותה לכם.
יש האומרים כי לו הפגנו ריבונות ברצועת עזה, היינו בולמים את גידול האוכלוסין, כפי שזה קורה בקרב ערביי ישראל. אך לא זה מה שקורה אצל ערביי ישראל, למרות העלייה ברמת חייהם. ב-1948 הם מנו 158 אלף בני אדם, וכיום מספרם מתקרב ל-1.6. מיליון.
אינטרס של כולם
רצועת עזה - על הדלות והנחשלות השוררים בה, העדר אוצרות טבע, ניתוק שקשה לגשר עליו בינה ובין יהודה ושומרון, השלטון האבסולוטי של ארגון טרור רצחני המתקיים בה והיותה מובלעת אירנית - מאיימת לא רק על ישראל,אלא בעיקר על העולם הערבי הסוני ובראשו מצרים.
הפתרון המעשי מצוי בחיבורה של הרצועה לחצי-האי סיני והחזרת המצב כפי שהיה בין 1948 ל-1967. הרצועה יכולה להיות המשך טבעי לחצי-האי סיני, מדבר דל אוכלוסין שגודלו פי-180 מרצועת עזה, היכול לספק מרחב מחיה לפיצוץ האוכלוסין שברצועת עזה.
אם אופסים הסיכויים שרצועת עזה תהווה חלק ממדינת ישראל. גם חיבורה של הרצועה ליהודה ושומרון נראה בלתי אפשרי לא רק מסיבות גיאוגרפיות, אלא בגלל השסע הבלתי ניתן לאיחוי בין חמאס לרשות הפלשתינית. כך לדוגמה, מדובר על עריכת ביקור של אבו-מאזן ברצועת עזה לשם עשיית סולחה, אלא שמחמוד א-זהאר, מבכירי המנהיגים של חמאס, מיהר להצהיר כי גם אם
מחמוד עבאס יגיע - חמאס יעצור אותו.
לכן, המוצא הסביר למצוקה הוא בחיבורה של רצועת עזה עם מצרים. חיבור כזה יכול להבטיח שגשוג כלכלי. השקעותיהם של עשירי מדינות המפרץ ובכוח האדם הזול והחרוץ של הרצועה, ניתן להפוך אותה להונג קונג שנייה. בהקשר זה יש לציין את כישוריהם של הפלשתינים בכלכלה ובעסקים. הם מנהלים את המגזר הכלכלי בירדן, והעולם הערבי משופע באנשי עסקים פלשתינים. חיבור כזה יבטיח לתושבי הרצועה אספקת מים, גז וחשמל תמורת נזיד עדשים.
עם בטחונות ממצרים, משקיעים ינהרו להשקיע במפעלים כלכליים ברצועה. סיפוח הרצועה למצרים ימנע הברחות נשק מאירן. המעברים יהיו בפיקוח הדוק של הצבא המצרי, שכן זה יהיה אינטרס מצרי וכלל ערבי שהרצועה לא תהפוך למובלעת אירנית. הסיפוח יתרום רבות לישראל, שתהיה פטורה מן האחריות למניעת אסון
הומניטרי ברצועה על-ידי אספקה מתמדת של מזון, תרופות, מים ודלק. אפילו בעיצומו של מבצע "עמוד ענן" המשיכה ישראל לספק את מצרכי היסוד לתושבי הרצועה דרך המעברים. חיבורה של הרצועה למצרים יפסיק לחלוטין מצב אבסורדי, או למצער אנומלי, שכזה.
על ישראל, ארה"ב והאיחוד האירופי וכל מי שחפץ בפתרון אנושי ובר-קיימא, לפעול למען יצירת מודעות בזירה הבינלאומית ובמצרים לפתרון זה. הרי רצועת עזה נכבשה יחד עם סיני במלחמת ששת הימים. סיני הוחזרה בשלמותה למצרים. איזה בסיס חוקתי יש למצרים בסירובם לקבל בחזרה את הרצועה?
יש לציין שגם בעולם הערבי קוראים לספח את הרצועה למצרים. המניע לכך הוא חששותיהן של מדינות ערב מהפיכתה של רצועת עזה למובלעת אירנית המאיימת על מדינות ערב מצפון. לדעתם, הסיפוח למצרים יסכל מגמה זו.
ולבסוף, וזה העיקר: סיפוח רצועת עזה למצרים יבטיח רגיעה ממושכת. כי עם הסיפוח, דינה של הרצועה יהיה כדינה של מצרים, ואם מצרים שומרת על רגיעה זה 39 שנים, הדעת נותנת שגם רצועת עזה המצרית תעשה כן.
