אשראי ו(לא) טוב לי
נראה כאילו הבעיה העיקרית של בעלי עסקים היא האשראי המוגבל שנותן הבנק. הבנק בדרך כלל מעניק אשראי בהתאם לביטחונות כמובן ואחר כך על-פי המחזור העסקי. אבל לפעמים זה לא מספיק כי יש רעיונות יותר מכסף.
וכשמתחיל קושי ואתם כבר מתגלגלים בעסק, המילה אשראי גדול מהלכת עליכם קסם. אתם תולים בה את כל תקוותכם. עוד קצת ועוד קצת ויהיה בסדר.
אבל האמת היא שלא תמיד כדאי אשראי. מאוד קשה לבנות עסק על-פי תחזיות אופטימיות כשאין לך כסף משלך. הבנק עובד על-פי מספרים שיש לך בבנק, במחזור העסקי. אם הם קטנים – על סמך מה יגדילו אותם?
בעלי עסקים בקשיים מפנטזים על אשראי ללא גבול שיעניק להם הבנק והם ירחיבו, ישקיעו ויקנו ויגדלו. יש להם כל מיני רעיונות. וכשהבנק מסרב – טוענים שלא עוזרים לעסקים קטנים. אבל לא זאת הנקודה בכלל. עסק הכי הרבה צריך את ההשקעה שלך. או של חבר טוב, אבא טוב, משפחה טובה. ההשקעה והסיכון שלכם ושלהם. וזה הגיוני.
צ'ק (כמעט) בלי כיסוי
חשוב מאוד לזכור: צ'קים כדאי שיהיה להם כיסוי מראש. אם זה בנוי על הקופה של היום, על הקופה של מחר. סימן שאתם בצרות. שימו לב.
בתחילה זה נראה פשוט. בחיוך ניגשים לבנק מפקידים ומשלמים את הצ'קים.
אבל רגע.
קורה פתאום שיש משבר כלכלי. אולי מלחמת מפרץ כלשהי, אולי מבצע עופרת, אולי יבוא מוגזם מארצות המזרח, אולי
עובדים זרים זולים. ואתה, מה לעשות, מעדיף את העובדים שלך. עם החופשות, ימי ההבראה, ההעלאות, התלושים וכל מה שדורש החוק. מאוד יקר להחזיק עובדים (לידיעתכם! וגם לידיעת
שלי יחימוביץ!) והחוק בענייני עבודה הוא מאוד קשוח. אין הנחות.
כך שרק כדי שיהיה עסק, עם סחורה טובה, עם עובדים נאמנים, אתה כבר משלם הרבה מאוד.
פתאום זה קשה ולא מצדיק. ורק אתה ומנהל הבנק יודעים.
אתם מנסים לגרור את זה עוד קצת. אתה עצמאים כמו שחלתמם! לא מוותרים כל כך מהר על חלום.
אבל מה לעשות? תנועת הקונים מתדלדלת, הסחורה תקועה.
מוציאים חסכונות על-מנת לכסות צ'קים, כל יום בטרם יצא הצ'ק נכנסים ללחץ נורא. אפילו מורידים מחירים כדי למשוך את הקונים עכשיו. עד לצהרי היום, עד להפקדה בבנק.
אתם מפסידים אבל חשוב לכם שיכובד הצ'ק. וזה באמת יפה וטוב מצדכם.
ומה יהיה עם הצ'ק של מחר? לזה תדאגו כבר מחר..
בתחילה רוב הבנקים ישמחו לתת לכם אשראי. עם ערבויות, כמובן! קצת הבטחות. יקבלו אותך בחיוך קסום ומלא אהבה.
אתם יוצאים עם תחושה שהנה מאמינים בכם, בוטחים בכוח ההישרדות שלכם. הביטחון העצמי חוזר אליכם. מזרימים את הכסף לחשבון, חשים רווחה, ביטחון, הגוף מתיישר, העיניים חוזרות לנצנץ, האוויר חוזר לריאות.
ממלאים את החנות בסחורה חדשה.. כי החורף למשל הגיע וכולם יצטרכו למשל מעילים, גרביים חמות, חולצות מחממות. חורף. צעיפים. עבודה.
לפעמים זה מסתדר איכשהו. אם בנס או אם בהתנהלות זהירה. אבל לפעמים לא. החורף מתעתע. יום כן יום לא. הרבה ימים לא. מה שאומר שהקונים מחליטים לא לקנות בדרך כלל. מה בוער? יום יפה. מסתובבים ומחפשים מציאות.
ולכם אין. אתם לא יכולים להרשות לעצמכם.
השכירות, המשכורות, הארנונה הרצחנית, מע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי בעיתו ובזמנו, חשמל וכל ההנאות האחרות, וגם תנאים סוציאליים נדרשים לעובדים. אם לא יקרה בקרוב משהו טוב, אתם גם תדעו מה זה להיות מקרה סוציאלי.
אתם לא מוותרים!. אתם מגלגלים כספים ומתגלגלים עם הסחורה, ובעצם, אולי אתם כבר מתדרדרים. פה כדאי שתעצרו ותתאפסו. אל תתנו לגלגלת הזאת לסחוף אתכם.
טוב שם משמן טוב?
אחד הדברים החשובים בניהול עסק מול ספקים הוא האמינות. היושר, השם הטוב שלכם. ואתם מנסים להגן עליו בכל האמצעים העומדים לרשותכם וגם כאלה שתחפשו בנרות.
אתם לוקחים הלוואות בתנאים לא סבירים. אולי בשוק האפור, שוק שחור? מה לא. העיקר לשמור על שמכם הטוב. העיקר לכבד צ'קים. העיקר להישאר בעלי חשבון. אתם אנשים הגונים. הרי אתם רוצים להיות בסדר עם מקבלי הצ'קים, אתם חייבים להמשיך את העסק הזה.
השם הטוב שלכם בסכנה.
איך תמשיכו בלעדיו?
פתאום הופך העסק שבניתם כדי להרוויח כסף, כדי לשפר את חייכם, למין פרה חולבת. אבל אתם לא מתייאשים. אתם מאמינים שעוד מעט הכל יסתדר. הקונים יגיעו. הם חייבים להגיע!
אבל הם לא.. לא כפי שצפיתם.
אתם ממשיכים לגלגל כספים במירוץ מטורף. הראש לא חושב עסק, הוא חושב רק צ'קים. צריך לכסות צ'קים!
למי יש ראש לחשוב על העסק?
אתם מחפשים עוד הלוואות. עוד מי שמוכן להאמין בכם. אתם הרי ממש מאמינים בעצמכם. מבקשים מסיטונאים לעצור צ'קים, לקבל צ'ק מאוחר יותר. לא תמיד הסוחרים מוכנים. כולם מכירים את התהליך של ההתדרדרות. ואתם על הכוונת שלהם..וכך מתחיל המירוץ אחר הצ'ק המכובד. הבריחה מן הנושים. כל אחד מקווה שהצ'ק שבידיו יכוסה.
החיוך של העובדים בבנק, נעשה פתאום קטן וקמצני ואם שואלים לשלומכם, זה רק כדי לדעת מה יהיה עם החשבון שלכם, עם המינוס התופח. וזאת רק ההתחלה.
בפעם הבאה תוזמנו לנזיפה.
עוד מעט יתחיל סחרור של צ'קים חוזרים. אתם אולי תחפשו עוד הלוואות כדי לשרוד ולנסות להציל את החשבון, את הצ'קים. אתם קונים עוד סחורה כדי למכור ממש בזול, מפסידים אבל מרוצים שהצלחתם לכסות עוד כמה צ'קים. כבר שכחתם למה לכם עסק.
כאילו כל זה מין רולטת צ'קים. רק לא חשבון מוגבל! כמה יפה מצידכם!
אבל אתם, אם לא תיזהרו, תיפלו ללא תקנה.
חשיבה מחודשת
אם יש לכם הון עצמי כלשהו, רצוי וכדאי שתדאגו לשלם את הצ'קים ואת כל החובות המצטברים, הקשורים לעסק, ותעשו חשיבה מחודשת.
אם אין לכם כלום, זה רק אתם והעסק המקרטע, אולי כדאי לתת לצ'קים לחזור.
נסו לקחת הלוואה לכיסוי המינוס. עם ערבים וכל מה שצריך. בכספי ההלוואה שהצלחתם להשיג, שלמו לעובדים את מה שמגיע להם, סיגרו חשבונות עם ספקי כל השירותים שמקבל העסק – ארנונה, חשמל וכדו'. כי שם הריביות וההצמדות זה כמו תוכנית חיסכון משובחת ביותר...
והתכוננו לפריסה מחושבת של החובות.
אם יש לכם חשבון נוסף, וכדאי שיהיה, כי זה אולי כבר מוגבל, תנו צ'קים קטנים יותר בקצב היכולת העכשווית שלכם. ויש עוד הרבה מה לעשות: לרדת ברמת החיים, לרדת בקניית סחורה, למכור רק מה שיש.
ולהתכונן לנעילה. או לפסק זמן, או לשותפות. או לשינוי כלשהו. אל תניחו לעצמכם להיכנס לסחרחרת קופה-צ'קים-חובות-נושים.
הכל כדי לחשוב מחדש.
הנפילה כואבת. אבל, כל עוד השליטה בידכם, השליטה בידכם.
כי צריך לזכור שצ'ק שחוזר זה נורא. אבל התנהלות מבולבלת – זאת קטסטרופה.
נושים יכולים להבין (בדרך כלל) דחיית תשלום וארגון מחדש. הם לא יבינו, לא יקבלו התנהלות היסטרית וחסרת שליטה. זה ילחיץ אותם.
אם לא תקחו את העניינים לידיים ותתחילו לעצור בצורה מבוקרת את הצ'קים שאין לכם בעצם ממה לשלם, המפולת תקרה. לא יהיה מעצור לעסק. אתם עלולים למצוא עצמכם חייבים לכל העולם, חסרי מזומנים ורכוש, משועבדים וללא כוח להחליט מה הלאה.
ואל תשכחו את ההוצאה לפועל! מהיום היא איתכם בכל מקום...
ובכל מקרה אתם כבר בעלי חשבון מוגבל!.
מוטב רגע לפני, לשים לב מה קורה. כי לפעמים מה שהכי מפיל אתכם, זה דווקא האשראי המנופח ללא הצדקה שנותנים לכם הבנקים, הסיטונאים וכל השאר...