השניים דווקא מחבבים זה את זה. "מורי ורבי בתקשורת", מכנה אותו חוטובלי בכל הזדמנות. "למרות זאת, היא לא למדה דבר", נאנח אורי. הוא מפרגן לה על המקום הגבוה שהשיגה ברשימת הליכוד אך היה מעדיף לראות אותה בשורות הבית היהודי. הוויכוח ביניהם מתלהט כשהיא טוענת שהליכוד נושא את דגל ההתיישבות ואת דגל החינוך, והוא מעיר בציניות: "נכון, למשל כאשר ראש ה
ממשלה מכריז על הקפאת הבניה בהתיישבות או מודיע שהוא בעד שתי מדינות לשני עמים". חוטובלי נזעקת: "אתם ישבתם בקואליציה ולא הצלחתם לבטל את זה!" "אבל אתם שלושים ואנחנו שלושה", עונה לה אורי.
"אנחנו מנענו את ההקפאה השנייה", היא מכריזה. מי זה "אנחנו"? אני שואל אותה. "אנחנו, אותה קבוצה של חברים בליכוד האמונים על נושא ארץ
ישראל. עשינו עבודה טובה מאוד. חשוב לזכור שלכל מפלגה יש חלקי חילוף.
שלי יחימוביץ מוכנה להיכנס לקואליציה, וכך גם
יאיר לפיד. אם ראש הממשלה רוצה הוא יכול להחליף את השחקנים בקואליציה, אבל הוא לא יכול להחליף את חברי מפלגתו".
אצל אריק שרון הכלל הזה לא כל כך עבד, אני מזכיר לה. "ביבי אינו אריק", היא עונה.
מנין לך שכאשר יהיה לו אינטרס מובהק הוא לא יעשה כמעשה אריק?
"אני רוצה לשאול את אורי מי ישפיע יותר על ראש הממשלה - הוא או אני? אחרי שמנענו את ההקפאה השנייה כתבו שהיא נמנעה בגלל הח"כים הימניים בליכוד".
אורבך: "ביום שבו הוא ירצה לעשות שינוי ואתם תשפיעו עליו יותר מדי, יקרה אחד משני דברים: או שהוא יעזוב או שהוא יעזיב אתכם. שרון עשה זאת בשנייה אחת. דווקא אנחנו יכולים להיות אלה שמסוגלים להפיל את ממשלתו בעת הצורך. אתם לא".
חוטובלי: "אנחנו תרופה מונעת טובה הרבה יותר מכל מפלגה קואליציונית, במיוחד היום כשאין אופוזיציה. השמאל פשט את הרגל. אפילו שלי השמאלנית-חברתית לא כל כך שמאלנית-מדינית. החיסרון הוא שהיום ראש הממשלה יכול להרכיב קואליציה כאוות נפשו מן הגורן ומן היקב".
אורבך: "אולי הוא בכלל ירצה לאזן אתכם. הוא חש שיצאה לו רשימה ימנית מדי".
חוטובלי: "לא נכון. הוא גאה מאוד ברשימה".
אורבך: "נו, באמת".
חוטובלי: "נתניהו הבין שהוא צריך לפנות לקולות הימין, ולכן בחר באיחוד עם ליברמן. אני משוכנעת שרשימת הליכוד משמחת אותו".
אורבך: "מה כל כך שימח אותו? כשבגין ומרידור עפו החוצה הוא רקד על השולחן?"
חוטובלי: "מותר לו להגיד שהוא מצטער שהוותיקים לא נכנסו לרשימה. זה בסדר גמור. נתניהו בהחלט יפחד שימרדו בו מבית. שום מנהיג לא יאפשר את החרבת מפלגתו".
אורבך: "מנין לך? זה הרי לא משלושה עשר העיקרים. אני אומר לך מה נתניהו חושב אף שלא דיברתי איתו. הוא אומר לעצמו: יש לי נבחרת ימנית מאוד, אבל ייתכן שאני, מפלגת השלטון, איבדתי טיפה מהמכובדות שהעניקו לי עלי התאנה מרידור ובגין. הרי בסופו של דבר צריך גם להסתובב בטרקליני האומות ולהיפגש עם אובמה. אומר את האמת - אני חושש שנתניהו, אף שאני רוצה מאוד שיכהן בראשות הממשלה, יפזול שמאלה מיד אחרי הבחירות. לכן אני לא רוצה ליכוד חזק מדי, אלא ליכוד שיזדקק לרשימות כמו שלנו כדי להוות מרכיב משמעותי בקואליציה".
חוטובלי: "אני דווקא רוצה ליכוד חזק וגדול. ליכוד כזה יוכל להחליט שש"ס לא תהיה בקואליציה".
אורבך: "נכון, והוא יכול גם להחליט שהוא עוקר את צפון השומרון. הוא בהחלט יכול ללכת לבזאר הקואליציוני ולומר: 'דתיים? מזה יש לנו מספיק בליכוד. אני רוצה משהו אחר'".
חוטובלי: "נתניהו לא סופר אצבעות של דתיים".
אורבך: "נתניהו לא סופר דתיים".
חוטובלי: "הוא יספור שותפות קואליציוניות נוחות. לכן יאיר לפיד יהיה בפנים".
אורבך: "אבל לנו יש שאיפות מדיניות. אני בהחלט לא סומך על הליכוד בסוגיה המדינית".
חוטובלי: "אני לא סומכת עליכם. עם כל הכבוד, במשך כל השנים לא הייתם כוח משמעותי במשחק הפוליטי כמו הליכוד".
אורבך: "הדוגמה של ההינתקות זועקת לשמים. אנחנו התנגדנו להינתקות ואילו הליכוד חולל אותה. לא חייבים להגיע להינתקות. בואי נדבר על הקפאת בנייה או על הרחבת סמכויות הפלשתינים. אתם תתנגדו, אבל אנשים כמו
גדעון סער, ישראל כץ או
צחי הנגבי, שאינם אנשים רעים כלל, יכולים בהחלט להיכנע לנסיבות הפוליטיות ולפיתויים".
חוטובלי: "לשמחתי, גם סער וישראל כץ עולים לרגל לאותה קבוצה חזקה של מתפקדים שבחרו בי. הקבוצה הזו חזקה יותר מקבוצות אחרות כמו של
חיים כץ, שאצלו אין מדובר כלל במפקד אידיאולוגי".
אורבך: "את חייבת להבין שאת ואני לא זקוקים למתפקדים אידיאולוגיים. כל מי שהוא נאמן ארץ ישראל, גם אם אינו שייך לדיל או לקבוצה, נבחר באופן טבעי. אבל יש ח"כים ושרים שלא אנקוב בשמם, משום שאני לא חושד בכשרים אז עדיף שתחשדו בכולם, שאלמלא הכוח הפוליטי המאיים עליהם לא היו יוצאים לנשק מזוזות בחברון או לחנוך את כביש עוקף חיזמה. ראינו את זה כעת בחוק ההסדרה, כיצד הכריע כוחו של ראש הממשלה נגד החוק את כוח המתנחלים והמתפקדים. אני מבין אותם משום שהם אנשים פוליטיים, אבל הם לא מחויבים לארץ ישראל ולהתיישבות.
"אבל לא רק בנושאים האלה. אני לא רואה את שר החינוך והליכוד נלחמים על כך שבמקום מסוים בית הספר הדתי היחיד לא ייסגר, דברים שרק אנחנו יכולים לדרוש במשא-ומתן קואליציוני הנכנס לפרטי פרטים. לא משום ששר החינוך רע. פשוט מפני שהנושאים האלה לא מעניינים לא אותם ולא את המתפקדים שלכם. למתפקדים האידיאולוגיים אכפת רק מארץ ישראל. אבל עבורי נצרים או קדומים אינם רק עוד 300 מתפקדים ששווה להשקיע בהם בשל כך. הם גם בית ספר, בית כנסת, קהילה ציונית-דתית. הם עושים זאת כמי שכפאו המתפקד".
מה זה משנה, אם התוצאה היא אותה תוצאה?
אורבך מחייך: "מפני שמחר 3,000 אופנוענים או 5,000 עובדי מפעל גדול שיתפקדו לליכוד, לא שזה קרה אבל אם יקרה, הכף תיטה לעברם ויתחשבו בהם יותר".
חוטובלי: "סליחה, אורי, אבל בליכוד אני מבינה קצת יותר ממך. יש משהו שאני חשה, כמי שמסתובבת ברחבי הארץ וזוכה להכיר אלפי אנשים. חוץ מעובדי התעשיה האוירית, אין מתפקדים שה-דנ"א שלהם לא תואם את ערכי הליכוד. מישהו בדק ומצא כי בסופו של יום הרשימה נוצרה מ-30 אחוז דילים ו-70 אחוז קולות חופשיים".
אורבך: "30 אחוז הם המון!"
חוטובלי: "אני לא דואגת שביום מן הימים איזו קבוצה תטה את הרשימה הזו שמאלה. רציתי להיבחר לאישה הראשונה ברשימה כדי שאוכל להתקדם לתפקיד בממשלה. לא סתם נוצרה רשימה כה טובה".
אורבך: "זו חכמת ההמון. הנבחרת שלכם באמת מצוינת".
חוטובלי: "תודה. גם אני אוהבת הרבה אנשים אצלכם".
אורבך: "אבל אצלנו יש כמות קטנה יותר של אנשים לאהוב".