כאן אנו מגיעים לנקודה ששינתה את פני המדינה, את מצבה וגרמה למלחמה מתמדת עם הפסקות קצרות שנמשכת עד היום – הסכמי אוסלו. באירוע הזה לדרעי היה תפקיד מכריע. דור שלם גדל כבר וברור שבשבילו לא קיים עולם אחר, הם אינם יכולים לתאר לעצמם שהיינו חיים במדינה שפיגוע לאומני היה אירוע יוצא דופן. אף אחד לא שמע על טילים, קסאמים, "חמאס" ועל "רשות פלשתינית". את כל ה"מתנות" האלה קיבלנו עם ההסכמים שהוכנו במחתרת באוסלו, בירת נורבגיה, בשנת 1993.
כתוצאה הגיעו ארצה אלפי חיילי האויב שמדינת ישראל דאז ציידה אותם בנשק, בתחמושת, בכלי תחבורה, ברשתות קשר ועוד. בהתחלה הם היו זקוקים רק לעשיית "סדר" (כך זה נקרא אצל הערבים) ו
נרצחו אז אלפי בני עמם מסיבות שונות – אלה שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל, אלה שלא רצו שום קשר עם כנופיות הרשע, אלה שסתם לא התמזל מזלם וביתם, אדמתם ורכושם נחשקו על-ידי מישהו מכנופיות תוניס שממשלת ישראל הביאה ארצה.
לא עבר זמן רב – והתחילו הפיגועים אצלנו. לא אכנס לפרטים – הכל כתוב וידוע, אבל כתוצאה מההסכמים הללו היו לנו בסביבות אלפיים הרוגים ואלפי פצועים כשהפצע עדיין מדמם יום-יום. לפשע הזה יש הרבה אבות – הכל רשום בדפי ההיסטוריה ואדון דרעי הוא אחד מהם – וכאן נתמקד רק בתפקידו.
הסכמי אוסלו היו בעצם שרשרת הסכמים שהובילו את ישראל צעד אחר צעד להתאבדות מדינית. הם נרקמו ב
משא-ומתן חשאי של יוסי ביילין, שהיה אז סגן שר החוץ עם הנהגת אש"ף, זאת למרות שמפגשים עם נציגי הארגון היו אסורים על-פי החוק הישראלי באותה עת. לפני החתימה על כל הסכם היו זקוקים לאישורו בכנסת.
בהקמת ממשלת רבין הייתה שס חברה בקואליציה אך התפטרה ממנה עם חתימת ההסכמים בגלל התנגדות חריפה של תומכיה להסכמי אוסלו. הקואליציה שכללה 61 ח"כים (כולל ערבים) קטנה עם עזיבתם של קהלני וזיסמן שהתנגדו להסכמים ובהצבעות לא תמיד היה לה רוב. כדי למצוא פתרון, "נערי פרס" פנו לדרעי והפתרון הגיע - שס בחוץ, היא לא תצביע בעד הסכמי אוסלו, אבל גם לא תצביע נגד: היא תימנע או שהח"כים שלה ייעלמו מההצבעות. הדבר נעשה ושרשרת ההסכמים קיבלה רוב בכל ההצבעות.
ללא דרעי, לא היו עפים טילים בדרום, לא היו יושבות כנופיות טרור בעזה וברמאללה, אלפי יהודים ועשרות אלפי ערבים לא היו מאבדים את חייהם.
אפשר להבין את אלה שבאופן גלוי היו בעד פתרון אוסלו, הם אומנם לא תמיד אמרו את האמת (כי העם היה מעיף אותם עוד בשלבים ההתחלתיים של התהליך), אבל הם גם לא שיקרו ולא רימו את בוחריהם. אדון דרעי, לעומת זאת, רימה את כולם.
בסוף חלק זה, אצטט רק קטע קצר מפסק הדין במשפטו של "גיבורנו" דרעי: "קשה היא תמונת השוחד, שנתגלתה בראיות ותוארה בהכרעת הדין... מדובר... במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד. לקיחת השוחד השתרעה על פני כל חמש השנים שבהן מילא נאשם 1 (דרעי) תפקידים ממלכתיים. היא פסקה אך בפתיחת חקירת המשטרה. נאשם 1 החל לקבל שוחד בעת היותו עוזר שר הפנים, המשיך בכך בהיותו מנהל כללי של משרד הפנים או מועמד לתפקיד זה, וגם אחרי כן - בתקופת היותו שר הפנים... חמש שנות השוחד עומדות בסימן חפץ נאשם 1 להתעשרות אישית מהירה בדרך של עשיית הון מהכהונות הממלכתיות".