דוח הרפז הוא מסוג המסמכים שדומים לקיר טחוב שניגע ברטיבות-יתר: בכל מקום שבו אתה נוגע, הטיח נופל ומתפורר לאבק, וחושף מאחוריו שכבה עבה של עובש ולכלוך.
גם לאחר קריאת כשלוש מאות עמודי הדוח, רב הנסתר על הגלוי. יכולתו המוגבלת של
מבקר המדינה בחקירת אזרחים, ומיומנויות החקירה של עובדי משרדו המסורים, השונות בתכלית מאלה של המשטרה, מחייבות החלטה על פתיחת חקירה פלילית נגד המעורבים בעניין. ייתכן שזו תעלה ממצאים חמורים ואפשר שלא, אך לנוכח ממצאי דוח המבקר לא ניתן להימנע מכך.
נימוסים והליכות לחוד, סדרי מנהל קלוקלים לחוד ועבירות פליליות לחוד. כל אחת ממלכויות אלה חשובה כשלעצמה, אך מיצוי החקירה באחת מהן אינה מייתרת את הצורך בהגעה לחקר האמת באחרות.
על פני הדברים, ובמגבלות אמצעי החקירה שבידי מבקר המדינה, הממצאים מעלים חשד לכאורה לשורה של עבירות פליליות חמורות. זיוף מסמך, ניסיון לקבלת דבר במרמה, שימוש לרעה בכוח המשרה, פגיעה בפרטיות, שיבוש הליכי משפט, בידוי ראיות והעלמתן, הן רק חלק מהן.
כשההר(פז) מוליד לא עכבר אלא הר געש, החקירה מחויבת המציאות. בין שתי האפשרויות, ועדת חקירה וחקירת משטרה, האחרונה עדיפה. יש לה יותר ניסיון ואמצעים להגיע לחקר האמת, ומקצועיותה עשויה ל"נטרל" את רעשי הרקע הרבים שמלווים פרשה זו מראשיתה.
זרע פורענות חוקתי
מעבר לשאלות המשפטיות הצרות, טמון בפרשה זו זרע פורענות חוקתי. כפי שכבר העיר ובצדק המשפטן
משה נגבי, בעניין זה קובע מפורשות חוק יסוד: הצבא שהרמטכ"ל נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הביטחון ולא להפך. דוח המבקר מגלה תמונה קשה שלפיה ניסו חלק מאנשי הדרג המבצעי להפוך את הפירמידה על ראשה, ולקבוע לשר כיצד לנהוג ומה להחליט.
במישור נוסף, מבליט הדוח פעם נוספת את חוסר האונים של שומרי הסף, אנשי הייעוץ המשפטי לממשלה. כבר לפני שמונה חודשים, העביר מבקר המדינה את חומרי החקירה בעניין דוח הרפז לעיונו של היועץ המשפטי, על-מנת שיבחן אם יש מקום לפתוח בחקירה פלילית. זאת, בהתאם לחוק שמחייבו לעשות כן כאשר הביקורת מעלה חשש למעשים פליליים.
לפי הוראות החוק, היועץ המשפטי היה חייב להודיע למבקר ולוועדה לביקורת המדינה, בתוך שישה חודשים מיום שהועבר אליו העניין, מהי דרך טיפולו בנושא. עד היום הדבר לא נעשה. ואם בארזים - ולא רק בארז וינר - נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?
