אדוני הנשיא, תסתום!

"אדוני הנשיא" - זה בגלל שיש לי כבוד למוסד הנשיאות. "תסתום" - זה בגלל שאין לי טיפת כבוד אליך. יצחק רבין תיעב אותך בגלל האופי החתרני שלך. הרבה שנים קודם, הפזמונאי חיים חפר ראה בך פשפש נחוש, ממוקד מטרה. אתה כל כך, כל כך, כל כך שקרן - שאני חש מול השקרנות שלך תשישות מוחלטת. חוסר אונים אבסולוטי. 1,400 לוויות הביא עלינו ההסכם, שקיבלת עליו פרס נובל לשלום. 1,400 משפחות שכולות. כדי לשרוד כישלון כזה, המצפון שלך צריך להיות אלוף אולימפי בהרמת משקולות. עכשיו אתה מספר לעולם, שאבו-מאזן פרטנר לשלום. גרוע מכך: אתה מזהיר שאם לא נראה ב"מושחת" - כך כינית אותו! - פרטנר לשלום, תפרוץ אינתיפאדה. יש כאן יותר מרמז שבמקרה כזה - ניתן להצביע על נתניהו כגורם ראשי. זה מזכיר לי את הימים שאולמרט - גם הוא שקרן בזכות עצמו - האשים את התקשורת (הוא כינה אותה "הדנקנרים") שהיא נותנת גיבוי ועידוד עקיף לערפאת שהפעיל אלימות. תוך כדי הקלדת השורות האלה, אני חש שהטמפרטורה בעצמותיי נוסקת. מותר למנהיג להיכשל בהערכות שגויות. יש לי בעיה קשה עם עזות המצח שלך להגיד דברים והיפוכם - הכל לפי הכיסא עליו אתה מניח את ישבנך. כשאתה יושב בקואליציה שמנהלת שיחות עם הפלשתינים, הסירוב של אבו-מאזן אינו דומה לאותו סירוב כשאתה יושב מול ממשלת ימין. ועל מסקנה המושפעת מהכיסא צריך לומר "מסקנה מהתחת". למען אותם אזרחים תמימים שרואים בך את מה שיצחק רבין וחיים חפר מעולם לא ראו, הלכתי לארכיון. לפניכם, קוראים יקרים, חמישה סרטונים: בסרטון הראשון רוני בר-און מציע לפרס שיחזיר את פרס נובל לשלום. בסרטון השני פרופסור שלמה בן-עמי מסביר את הסיבה: קונספציית אוסלו קרסה לחלוטין. בסרטון השלישי פרס מגלה את הסיבה לעקירת 8,000 יהודים: רצינו לחזק את אבו-מאזן. בסרטון הרביעי זיאד אבו-זיאד מזהיר (שנה לפני ההינתקות): יקרה ההפך - ההינתקות תעלה את החמאס! - זה מה שאתם רוצים? בסרטון החמישי פרס קובע: לא ניתן להגיע לשלום עם הפלשתינים! שורה תחתונה: הנשיא פרס - סוחר אשליות מדופלם - מוכיח את הקביעה לפיה בגיל מבוגר אופי לא משתנה. פעם חתרן - תמיד חתרן!