בספרות המקצועית קיימות ארבע קטגוריות שאותן ניתן לסווג לבחירות: משמרות, חריגות, מחזקות וגורליות. בחירות משמרות: בחירות אשר בהן שומר הציבור על הנאמנות המפלגתית שלו ונוצר סטטוס-קוו לגבי זהות המנצח. כלומר, מדובר בחיוורות פוליטית. בחירות חריגות: בחירות אשר בהן זוכה מפלגה לשלטון מקץ עידן ועידנים. כלומר, הדבר מעיד על יותר מזל ופחות על שכל.
בחירות מחזקות: בחירות אשר בהן מגדילה המפלגה השלטת את כוחה בין הבוחרים, וכתוצאה מכך נוצרים שינויים אלקטורליים בחלוקת המנדטים. בחירות גורליות: בחירות אשר בהן נחלשת מפלגת השלטון וכתוצאה מכך חלים שינויים באופן הצבעת הבוחרים.
סוג הבחירות בישראל
עד המהפך אשר חל בבחירות לכנסת התשיעית אשר חלו במאי 1977, הבחירות בישראל היו משמרות, זאת היות שמפלגת השלטון מפא"י (על כל גווניה השונים) למעשה שמרה על כוחה היחסי וההצבעה לגוש הימין הייתה נמוכה מאוד. בשנת 1977 הבחירות הפכו ממשמרות לגורליות, היות שנוצרו שני גושים אשר התמודדו על קולות הבוחרים (גוש המרכז-ימין בראשות הליכוד, וגוש המרכז-שמאל בראשות מפלגת העבודה).
הבחירות אשר ייערכו ביום שלישי (22.1.13) עשויות להיות בחירות מחזקות, היות שמדובר במאבק פנים-גושי ולא חוץ-גושי. כלומר, מדובר במצב לפיו הקולות נודדים ממפלגות הנמצאות באותו גוש, ולא בגוש היריב.
עמדות הציבור לגבי הסוגיות הנדונות
למרות ההערכה שרוב הציבור בישראל נוטה לגוש המרכז-ימין, נראה שרוב המתלבטים נמצאים במרכז המפה הפוליטית.
היבט מדיני-ביטחוני: בהיבט זה עדיין קיים רוב מוצק לתפישת "שתי מדינות לשני עמים", אך רוב האנשים יודעים כי הסיכוי שרעיון זה ימומש בעתיד הקרוב הוא לא ריאלי (בין השאר, באשמת הפלשתינים).
היבט חברתי-כלכלי: רוב הציבור רוצה שהמדינה תהיה מעורבת יותר בשירותים הבסיסיים וביוקר המחיה (גישה סוציאליסטית), אך אינו מוכן לאמץ מודל סוציאל-דמוקרטי, לפיו מי שההון האנושי שלו חזק ישרוד לבד בחוקי הג'ונגל, ומי שמשתייך לקבוצת מעוטי היכולת המדינה תסייע לו עד כמה שניתן.
לא צריך לוותר מהר על הבחירות ולעשות הכל כדי שגוש המרכז-שמאל יתקרב לגוש המרכז-ימין, אך היה ולא זה יהיה המצב יצטרכו אנשי המרכז-שמאל לבנות תוכנית חלופית מהאופוזיציה.
