קרוב לשעת חצות ליל,
אריה אלדד נראה כאילו יומו רק התחיל. משש בבוקר הוא מתרוצץ ברחבי הארץ, בין אולפן ההקלטות של תשדירי הבחירות לבין פאנלים ועימותים מתישים בבתי ספר, אספות פעילים, ראיונות וחוגי בית. לפגישה איתי הגיע הישר מחוג בית אצל אחותו ברמת השרון, מלווה באשתו אליאורה, הדואגת שלא יירדם על הכביש בנסיעה לביתו בכפר אדומים.
אתה נהנה מזה, אני שואל אותו. "לפעמים דווקא כן", הוא עונה. "היום היה פאנל מצוין במכללת עמק יזרעאל, ואתמול היה לי עימות מעניין מול
דב חנין באוניברסיטת בן-גוריון. לפעמים יש לך הרגשה שאתה יכול להגיד משהו אמיתי, לא רק לזרוק סיסמאות או כמה משפטים מתלהמים להנאת הקהל".
לפני כמה שבועות עלה לכותרות העימות המתוקשר בינו לבין
אחמד טיבי באוניברסיטת בר-אילן, עימות שהסתיים ביריקה מצד סטודנטית לכיוונו של טיבי. אלדד, איש האתיקה ונועם ההליכות, הביע שאט נפש מהמעשה. אך כאשר הגיע לפאנל במכללת נתניה כלו כל הקיצין. "הייתה שם איזו יהודייה מבל"ד שכל מטרתה הייתה לפוצץ את הפאנל. כשהגיע תורה היא אמרה שהיא גאה על כך שחנין זועבי עלתה על המרמרה, ובזה פחות או יותר הסתיים הפאנל. כולם התחילו לצעוק והקהל קפץ. יש מקומות שבהם חוץ מצעקות אין כלום ואף אחד לא משתכנע, אבל יש מקומות שאתה חש בהם שאתה מצליח לחדור אל האנשים, בייחוד אם יש לך יותר משלוש דקות לפרוש את מה שיש לך".
הפילוג באיחוד הלאומי, שהתחולל לאחר ש'תקומה' התאחדה עם הבית היהודי, הותיר את אלדד ואת חברו לסיעה מיכאל בן ארי לבדם. הם החליטו לרוץ ברשימה חדשה, עוצמה לישראל, כאשר אחריהם ברשימה מוצבים ברוך מרזל, אריה קינג ואיתמר בן גביר. לא מעט אנשים שואלים את אלדד האם הוא לא רואה בעייתיות בחבירה הזו. הוא, פרופסור לרפואה, מנתח פלסטי בכיר וראש מחלקה, פרלמנטר מצטיין, שעל-אף דעותיו המצויות בקצה הימני של הקשת הפוליטית נחשב לאיש מוסר ועמד בראש ועדת האתיקה של הכנסת, מוצא עצמו ברשימה עם "כהניסטים" שתדמיתם הציבורית אינה מן המשופרות ובחלקם אף דבק רבב פלילי.
יש אנשים שתמהים "מה בחור טוב כמוך עושה במקום הזה".
"זה נכון שאנחנו מתמודדים מול דימוי של מפלגה כוחנית, גזענית ועתירת פרובוקטורים, אבל בפוליטיקה יש חיבורים שאינם בהכרח אורגניים אלא שהמכנה המשותף ביניהם גדול מהמפריד. אני משוכנע שהחיבור ביני לבין בן ארי גדול מהמחבר את
נתניהו לפייגלין. ההבדלים בינינו אינם אידיאולוגיים אלא עניין של סגנון. אני לא מזהה שום עמדה עקרונית של בן ארי שאני חולק עליה. ההבדל הוא בסגנון ההתבטאויות שלנו. אתמול, כשהשבתי על שאלות גולשים, באמת נשאלתי איך אני יכול לחבור לאיתמר בן גביר, אדם שהורשע בפלילים והוגשו נגדו עשרות כתבי אישום, כולל חברות בארגון טרור. עניתי לגולש כי בן גביר זוכה ב-48 מתוך 54 התיקים שהוגשו נגדו. במה הורשע? בהדבקת מודעות על תחנות אוטובוס ובהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. אמרתי לגולש: אם אתה מפגין מהשמאל וחטפת מכות משוטר, אתה יודע שתוגש נגדך תלונה על הפרעה לשוטר כדי שאם תבוא להתלונן יוכלו להגיש נגדך תלונה נגדית".
ובכל זאת, אתה איש של אינטגריטי, אדם שמטיף לטוהר מידות ולמוסר.
"אף אחת מההרשעות של בן גביר לא שכנעה אותי שמצבו חמור מזה של
צחי הנגבי,
חיים רמון או דרעי. אלה דברים שעשה במאבקיו למען עם ישראל בארץ ישראל. אני עצמי הסתבכתי איתו שכשאמרתי לו: 'לא יכול להיות שהגישו נגדך 50 כתבי אישום ולא ישבת יום אחד בכלא. אתה בטח איש שב"כ'. הוא תבע אותי ונאלצתי להתנצל. נכון, ההתנהגות שלו פרובוקטיבית ומעצבנת, אבל כשאתה בוחן באופן אמיתי אתה לא מוצא שום עבירה בוטה על החוק. הרי הפכו את האדמה בחיפוש אחרי הפללה אך השופטים לא קנו את זה, והם לא בדיוק אנשי ימין קיצוני".
כיו"ר ועדת האתיקה לשעבר זה לא מפריע לך?
"ועדת האתיקה הרשיעה גם אותי. לפני ההינתקות עליתי על במת הכנסת וקראתי רשימת שמות, כמו באירוע 'לכל איש יש שם'. ועדת האתיקה חשבה שזו פגיעה חמורה והרחיקה אותי ליום מהכנסת. אני מניח שאם אצטרך לשפוט את בן ארי או בן גביר לא תהיה לי שום בעיה. אני יודע להפריד בין חברות אישית ושותפות פוליטית ובין כללי אתיקה".
