בעוד מספר שעות יתמו הבחירות, הראיונות המשמימים בהם לא נתגלע שום בדל מידע מהימן, הדברת הריקה מכל תוכן וחלומות באספמיה של פוליטיקאים צמאי כוח ושררה. המדבר הפוליטי הצחיח כל-כך, המעיק והמונוטוני, החד-קולי, הקקופוני והעילג, לא רווה נחת במערכת זו. שום התלהבות, שום מערכון מצחיק, שום אומן בשיעור קומת המרתף לא הופיע.
רק הפוליטיקאים שקומתם נמוכה עוד יותר ממדרגה שבורה, הם אלה שכבשו את כלי התקשורת. אף עיתונאי הגון לא קם כדי להלום בראשם של המרואיינים למען יעזבו את הדקלומים החלודים הנאמרים בטונים מעצבנים ותנועות גוף רובוטיות. שום הלימה בין שאלה ותשובה. שום מהות אלא הכל גימיק למען צבירת עוד כמה קולות וירטואליים. תוכחה, שנאה ומלחמות שוורים בארנה נטולת חוקים ומוסר, בקיצור גלדיאטורים פרימיטיביים המוכנים לוותר על חירותם למען קניית כיסא מרופד היטב או שמא מרופט, תלוי בגישה, במסדרונות השררה המסריחים מזיעה. לא זיעת אפם למען שולחיהם אלא למענם עצמם ותענוגותיהם.
ראינו פוליטיקאים זורעי שנאה, מדון ופרוד. היינו עדים לראיונות "עומק" המגרדים את הגרוטסקיות ואף נוגעים ונוגחים בה, ומאידך מראיינים שהתמסרו כפרוצות המנסות לענג את לקוחותיהן. העיקר הריאיון ולא מה יש בו. עוד צילום בשוק או במרכול, עוד אמירה שקרית ומטופשת שצוטטה בהבלטה כי הרי ממה נפשך: הכותרת היא העיקר ולעזאזל המסרים.
אז מה היה לנו שם? ראש
ממשלה המופיע בכל ערוצי התקשורת מבלי להתאמץ להשיב לשאלות. הכול מעל ראשם של העיתונאים, היישר אל ליבותיהם של אזרחי ישראל. המסרים קצרים וקליטים: ראש ממשלה חזק-ישראל חזקה; נתניהו מדבר-כל העולם מקשיב. לך תבדוק האם באמת נכון? ראש הממשלה יודע שהפור נפל גם אם בנט נושף בעורפו. בנט מכיר היטב את ה"אויב" ולכן איננו נרתע. הוא יורה בחזרה אל הנגמ"ש (מטפורה שמימית!).
שוב חוזרים זיכרונות באב אל-וואד ונפתלי מבקיע את מצור השלטים של נתניהו אל הבירה הנצחית. קולות הנפץ נשמעים עד שכונת הבוכרים בה מעוז לגיונותיו של הרב
עובדיה יוסף. לימוד תורה אין מבטלים. קמב"ץ המחנה הוא
אריה דרעי. הוא נמצא בפרונט, מלין על קיפוח, בוכה על חלב שלא נשפך אך נשרף מרוב בערת השנאה היוצאת מפיו של מקרב הלבבות. "כל ישראל חברים" או "ואהבת לרעך כמוך". מילים בסלע. נכון, אך ישנם הרוסים והלבנים הללו המפריעים למהלך התקין של חיי האומה. דרעי מביע חרטה עמוקה אך למחרת מתחיל יום חדש. מי שלא ראה חתונה כבתשדיר שס לא ראה חתונה מימיו.
שלי וציפי וזהבה הן וויבערס אך יש להן ביצים. איזו מלחמה הן מנהלות ביניהן! אין משיכות שיער ולא צרחות אך בהחלט יש "דם רע" ובשפע. זהבה עומדת בצד ולא מתערבת במיוחד. היא מכבדת את זכויותיהן של השתיים. איזה קרקס!
קולו של מופז נדם. לבה של מפלגתו הפסיקה לפעום, המוח המעוות עדיין מראה סימני חיות אך בסוף יום הבחירות, ככל הנראה, יקבע סופית מותה. מה שיכול להושיע, אולי, זה אותו איש הזוי המתוודה שאלוקים הופיע בפניו וצווה עליו לגאול את ישראל.
מזלם של העיתונאים הפוליטיים שיש מערכת בחירות. אפשר לדבר שטויות, לקבוע עובדות מופרכות, לנסות ולהמליך מלכים ולפתח סקרים שאין בהם שום משמעות. אם זה לא מועיל למערכת הבחירות, לפחות יש פרנסה. העיתונות וכלי התקשורת האחרים נתגלו במלוא כיעורם ואפסותם. במקום לסקר, לבקר, ליידע, לשאול שאולות קשות, היא התמסרה כולה למערכת התעמולה הרדודה וחסרת כל תועלת. כל כלי תקשורת תפס צד. מי למפלגה זו ומי למפלגה אחרת. העיתונאים הפכו להיות תועמלנים, כלי בידי הפוליטיקאים ואינטרסנטים אחרים. הפוליטבירו ציווה והעיתונאים בצעו. בושה וכלימה.
תמה מערכת הבחירות וטוב שכך. המונים יצאו לקלפיות בעקבות ידוענים שקראו להצביע.
בר רפאלי, עוד פרסונה בעלת משקל סגולי בציבוריות הישראלית, קראה לנו לצאת ולבחור. לא נישמע לבקשותיה? מה היינו עושים בלעדי אותם ידוענים? אוי כמה זה הזוי!
הבחירות תיגמרנה, תקום כנסת חדשה שתבחר ממשלה חדשה ובעזרת השם, ככל הנראה, מהר מן הצפוי שוב תתרגש עלינו מערכת בחירות, ושוב יחזור אותו הריטואל. תחיי הדמוקרטיה!
