מתהלכת לה בדיחה על כוכב חדש שנכנס לזירה הפוליטית הישראלית, ואשר בין יתר שאיפותיו הגרנדיוזיות שתכליתן להביא לשינוי כללי – בלטה הצעתו הקונקרטית להקטנת מספר שרי הממשלה ל-18.
הכוכב העולה הנ"ל הביא לתוצאה מאולצת (מעצם כוחו הגדול שניתן לו על-ידי העם אוהב הנצנצים), שהביאה את ראש הממשלה הלחיץ להסכים להפחתת מספר שרי הממשלה ל-24, והכל כדי להשאיר מעט ולא להפיג את כל הקסם שנתנו בידיו בוחריו מאז ומתמיד.
בהזדמנות זו של שיעור באזרחות לדוגמה, הייתי מציע לראש הממשלה כמו לכוכב החדש – לשבת, להקשיב ואם אפשר אז גם לכתוב מעט במחברת.
שני שרים הכרחיים
ראשית, אין צורך במדינת ישראל בממשלה גדולה יותר מחמישה שרים – וכמובן יהיה ראש הממשלה שר-העל. מי שירצה ירשום אותו שישי ברשימת הבעלים של משרד ממשלתי.
מאחר שהתחילה מהומה בכיתה, אבקש להבהיר את דבריי.
עד כה התרגלנו לזרוק כספי ציבור על איוש קרוב ל-40 (לא יאומן...) משרדי ממשלה שבראשם עומד שר ו/או סגן שר.
נשאלת השאלה: "הכיצד ניתן לנהל מדינה רק עם חמישה שרים?"
תודה על השאלה הטובה. טוב שהכינותי תשובה לא פחות טובה.
נתחיל ב
משרד הביטחון. אין ספק שזה משרד חשוב בכל קנה מידה, ולבטח לא יעלה על הדעת לבטל משרת השר הממונה בו. אם בעניין זה אין שאלות, ניתן להחליט שאכן זהו משרד הראוי לשר מתפקד במשרה מלאה.
נעבור ל
משרד החוץ. גם כאן יקשה עלינו למצוא קטגור שישלול נחיצותו של שר ממונה, ומתחדדת חשיבותו דווקא בגלל היותנו מדינה כל כך קטנה בגלובוס – אבל ענקית עם הבעיות שאנו גורמים לכל יתר המדינות בעולם. בסיכום ביניים הגענו כבר לשני שרים הכרחיים בממשלה.
משרדים חשובים יותר וחשובים פחות
מכאן יקשה עליי למצוא דוגמה זהה לנחיצותם של שרים ביתר משרדי הממשלה הקיימים. יחד עם זאת, כדי לא לזלזל חס וחלילה בתרומתו של כל אחד ואחד ממשרדי הממשלה הנוספים, אביא הצעה קונקרטית שתמזג את הצורך בתפקודם ויעילותם לטובת הציבור בישראל, ויחד עם זאת אגיע לפתרון המשוואה שנראתה ונשמעה בתחילה כהזויה: מספיקים חמישה שרים לאיוש משרדי הממשלה.
שימו לב למקבץ המשרדים הבאים, אלה שקיימים כיום ומאוישים על-ידי שרים בממשלת ישראל.
1. משרד החינוך. המשרד להגנת הסביבה. משרד החקלאות. משרד התרבות והספורט. משרד המדע והטכנולוגיה.
2. משרד האוצר. משרד הבריאות. משרד הרווחה. משרד הפנים. משרד הבינוי והשיכון.
3. המשרד לביטחון פנים. משרד התקשורת. משרד התעשיה המסחר והתעסוקה.
משרד התחבורה.
4. משרד ההסברה והתפוצות. המשרד לפיתוח הנגב והגליל. המשרד לנושאים אסטרטגיים. המשרד לענייני גמלאים. המשרד לשיתוף פעולה אזורי. המשרד לענייני מודיעין. משרד האנרגיה והמים. המשרד לקליטת עלייה. משרד התיירות. משרד הדתות.
אוגדן המשרדים 1, 2 ו-3 יהיה לצורך תחילת הדיון: משרדים חשובים שנחיצותו של שר ממונה כמעט שהכרחית בכל אחד מהם, אולם על צורת התפקוד והאחריות - מיד.
אוגדן המשרדים ב-4, חייב דיון מעט יותר מעמיק – אם לבטלם או לחלופין למזגם עם משרד קיים אחר.
צמצום ממשלתי מבורך בהחלט
כעת לתכל'ס.
הצעתי שבראש כל קבוצת משרדי ממשלה באוגדנים 1, 2 ו-3, יעמוד שר אחד בלבד. הדבר לא יפגע כחוט השערה בתפקודו של שום משרד. כוח האדם הרב בכל משרד, כולל מנהלים ועובדים, ימשיך ויבצע המטלות כפי שביצע עד כה, ואת הצורך באישורים ו/או קביעת מדיניות קבועה או משתנה – יעשה השר בימים בהם ייקבעו להגיעו באופן פיזי לשמוע ולהשמיע.
את המשרדים באוגדן 4 ניתן לדעתי לבטל לאלתר. משרד ההסברה זה תמיד ראש הממשלה באמצעות שר החוץ. המשרד לפיתוח הנגב והגליל נשאר לשיקולי משרד האוצר, השיכון, העבודה ואחרים. המשרד לנושאים אסטרטגיים נמצא באינסוף גורמי ביטחון כאלה ואחרים. המשרד לענייני גמלאים גם הוא חלק מקביעת מדיניות כוללת של הממשלה. המשרד לשיתוף פעולה אזורי קשור בלעדית לראש הממשלה ולשר החוץ. המשרד לענייני מודיעין נמצא בקהילות דומות בצה"ל ואחרים. משרד האנרגיה והמים קשור גם הוא למדיניות משרד ראש הממשלה והאוצר. המשרד לקליטת עלייה גם הוא נמצא בסוכנות היהודית ואחרים. משרד התיירות קשור למעשה למשרד ההסברה – וזה כאמור למדיניות ממשלת ישראל. משרד הדתות נמצא במשרד ראש הממשלה – וגם שם אינו מתפקד כתוצאה ממדיניות עכשווית הנותנת כל הסמכויות לרבני ישראל.
נוכחנו, תלמידים יקרים, שלמרות אילוצי בניית קואליציה רחבה, אין צורך בתשלום ו/או שוחד למפלגות כדי שיסכימו לנהל את ענייני המדינה לטובת ולתועלת הציבור הישראלי. גם אם יינתן תפקיד של שר לכל מפלגה קואליציונית, עדיין נשאר להן מרווח ענק של תפקידים לאייש במשרות מקצועיות בכל אחד מהתחומים עליהם מופקד השר – כך ששום דבר רציני לא ייפגע כתוצאה מצמצום מבורך כזה של מספר השרים בממשלת ישראל.
לסיום, בשלב זה אינני מבקש לחסל לחלוטין את מצבת כוח האדם בכל משרד ומשרד, אבל איחוד המשרדים תחת ניהולו של שר אחד אחראי, יביא לבטח מספר עובדים מיותרים לפנות מקומם בעיקר לטובת חסכון כספי הציבור.
