|
|
|
|
|
|
| מי שלא הלך להצביע (שליש מן הציבור) או שהצביע בפתק לבן גונה בפי הפרשנים כאדם שאינו עושה את חובתו האזרחית. אך המגנים לא נתנו את דעתם על כך שהבחירות מתקיימות אצלנו לעתים קרובות מדי, שבמהלך 64 שנות קיומה של המדינה הרכבנו כבר 33 ממשלות. | |
|
|
|
|
בשלושת החודשים של מערכת הבחירות השתמשו שדרנים ואנשי תקשורת במונחים שנצרבו בתודעתם של צרכני התקשורת ששמעו מלל אינסופי בפאנלים ובדיונים עקרים עם סוקרים, "אסטרטגים" ו"מומחים". עכשיו, כשהסקרנות לדעת את מראה הכנסת ה-19 נרגעה, אפשר לבדוק בשקט כמה מן המונחים הללו ולבחון את משמעותם הלשונית, התרבותית והחברתית.
- אסטרטגים: על-פי המשמעות המקורית אסטרטג הוא מצביא המתכנן מערכות מלחמה בקנה מידה גדול. בפי אנשי התקשורת מדובר במשהו אחר לגמרי: ביועצים שכירים של ראשי המפלגות (סוקרים, פרסומאים, יחצ"נים ותדמיתנים ושאר אסטרולוגים בלי כוכבים), שנותנים עצות מתחלפות מהיום למחר על-פי סקרים מזדמנים. באמת היועצים הללו הם טקטיקנים ולא אסטרטגים, וגם בתחום הטקטיקה כשלו כמעט כולם, והא ראיה: היו מהם מי שרצו בבחירות בעצמם ולא הגיעו לשום דבר.
- אחי, אחותי: בפי פוליטיקאים נועד הביטוי ליצור קִרבה, רגש חם ואינטימיות, אך בעברית מדוברת זו פנייה שהיא אומנם בלתי רשמית, אך לאו-דווקא חמה. זהו מונח שאפשר לפנות בו למתדלק או למוכר מלאבי. מדובר אולי במונח מקביל ל-dude באנגלית אמריקנית. לשיא הגיחוך הגיע השימוש הפוליטי במונח זה כאשר פוליטיקאי מתחיל, אך מצליח מאוד, שמשתמש בהרבה ג'ל ואפטר שייב, קרא לישראלים מנהמת לבו )בשלבים הראשונים של מערכת הבחירות) "אחַי העבדים".
- מפלגות אופנתיות/אווירה/בוטיק/נישה: התקשורתנים השתמשו במונחים הללו לגבי שני סוגי מפלגות: הסוג האחד הוא מפלגות קטנות המעלות רק נושא בודד, למשל התרת שימוש כללי בקנביס. לגביהן זהו מינוח מוצדק. הסוג השני הוא מפלגת מרכז שקמה בלי אידיאולוגיה רק לצורך הבחירות הללו. כאן שימוש במונח אינו מוצדק, משום שמאז 1977 קיימת מפלגת מרכז המייצגת כחצי מיליון בורגנים, שבסיסה באמת במרכז הארץ, ורק שמה ומנהיגותה משתנים כל העת (דש, שינוי, קדימה, יש עתיד, התנועה וכולי - הכל אותו הדבר). למפלגה זאת יש גם אידיאולוגיה: להגדיל כל העת את הנאות החיים והשגשוג של הבורגנות, גם במחיר של החלשת הריבונות הישראלית והכשלת המטרות הלאומיות.
- השבט הלבן: כינוי בפי הפרשנים לאשכנזים תומכי המפלגה הבורגנית (אצולת הקרקעות - ה-landed gentry). אלה הם אנשים מבוססים, בעלי מקרקעין, שאפשר לקרוא להם גם אנשי השרון (באסוציאציה לרמת השרון, הוד השרון ואריק שרון). מטעמים של תקינות פוליטית מתנזרים הפרשנים מלדבר על השבט היריב, השבט השחור, שנטה את אוהליו בערבות אשדוד, אשקלון, שדרות, אופקים, נתיבות וכולי ומשאירים אותו בלי שם, בגדר ברירת מחדל.
- מפלגות שורש: מפלגות ותיקות שראשיתן בתקופת המנדט ואפילו לפני כן, בתקופת הטורקים, והן נחשבות מפלגות עם אידיאולוגיה ברורה. במונח זה ציינו אנשי התקשורת והפרשנים בעיקר את מפלגת העבודה ואת הליכוד, ושלא בדין. שהרי השורשים האידיאולוגיים של שתיהן כבר התייבשו לגמרי, והמונחים "סוציאל-דמוקרטיה" או "המחנה הלאומי" איבדו כל משמעות מעשית. הדבר האמיתי היחיד שאפשר לומר עליהן הוא שאין הן רואות עצמן בורגניות, אך היו רוצות שרמת החיים של תומכיהן שעדיין לא זכו לכך תגדל ותגיע בסופו של דבר לזו של אנשי השרון המבוססים.
- כל המפלגות הציוניות: מונח שגור בפי פוליטיקאים בדברם על קואליציה רחבה בלי שהם מתכוונים באמת להרכיב אותה. בעצם מדובר על כל המפלגות, מאלו של השמאל הלא יהודיות. אך הרי לא נעים לדבר על מפלגות יהודיות ולא יהודיות, שמא ייחשב הדבר לאפרטהייד. ואולם אנינות זאת אינה מועילה, ואחמד טיבי ממשיך לדבר כל העת על אפרטהייד, גזענות ופאשיזם של היהודים.
- הערבים: בימים רגילים אין שומעים הרבה מונח זה, שאינו ערב לאוזניהם של השמאלנים מסיבות של קורקטיות פוליטיקלת. במקום זה שומעים (בהקשר הפוליטי) על פלשתינים תושבי ישראל או (בהקשר הפלילי) על בני מיעוטים (למשל: "שופט השלום בבאר-שבע האריך הערב את מעצרו של בן מיעוטים מאחד השבטים בדרום שדרס אישה בהריון ונמלט מן המקום ברכבו". בהקשר של מערכת הבחירות הייתה עדנה למונח "ערבים", ושמענו הרבה על קולות הערבים, על שיעור ההצבעה בקרב הערבים וכדומה. יש להניח שהמונח שוב ייעשה נדיר עד למערכת הבחירות הבאה.
- לקושש קולות: כך מכנים שדרנים הנוטים להדר בלשונם את מה שעושים פוליטיקאים שיוצאים לאסוף קולות אחרונים לקראת סיומו של יום הבחירות ("יום הבוחר" בפי אותם שדרנים). במקורו, מסמן הפועל הזה איסוף קש, ענפי עצים וחומר בעירה קל, אך השימוש המשני, המטפורי שעושים בו השדרנים הפך אותו למונח תקשורתי פוליטי בעיקרו.
- קולות אבודים: כך מכנים התקשורתנים קולות שניתנו למפלגות שלא נכנסו לכנסת ה-19. כמה מפלגות קטנות (ראה לעיל מפלגות אופנתיות) קיבלו עשרות אלפי קולות, אך לא עברו את אחוז החסימה. בעצם הקולות הללו אבודים רק מבחינת ראייתן של המפלגות שכן עברו את אחוז החסימה מפני שלו נתנו להן היו יכולים להגביר את כוחן (לפי הערכתן). אך כינויין באופן מוחלט "קולות אבודים" נוגד את הפראזה "העם אמר את דברו". המפלגות שלא נכנסו לכנסת קיבלו בכל זאת עידוד, ואולי ייכנסו לכנסת בפעם הבאה. אם העם יכול לדבר בחופשיות מותר לו להצביע גם בעד מפלגה שאינה נכנסת לכנסת, ולא צריך לגנות אותו במילים "קולות אבודים". בארצות-הברית, למשל, הצביעו רבים בעד מיט רומני במערכת הבחירות לנשיאות. קולות אלה לא הביאו שום פירות, אין להם שום ייצוג, אך איש לא כינה אותם "קולות אבודים".
- חג לדמוקרטיה: כל הדוברים הרשמיים וכל השדרנים הבכירים והזוטרים דיברו על הבחירות כעל חג. הבחירות נערכו ביום שהוכרז שבתון, ורבים ניזוקו בכיסם בגלל ביטול מלאכה ועיסוק. להם היה יום זה חגא ולא חג. התקשורת לא נתנה כמעט ביטוי לקולות שקראו לעבוד ולהצביע ולמזער נזקים כספיים. מי שלא הלך להצביע (שליש מן הציבור) או שהצביע בפתק לבן גונה בפי הפרשנים כאדם שאינו עושה את חובתו האזרחית. אך המגנים לא נתנו את דעתם על כך שהבחירות מתקיימות אצלנו לעתים קרובות מדי, שבמהלך 64 שנות קיומה של המדינה, הרכבנו כבר 33 ממשלות (כולל זו המורכבת כעת) ושכל הממשלות הללו פלטו לשוק אלפי מקורבים טפילים שעבדו עם מאות השרים לשעבר ושלכולם נמצא סידור, ובכלל זה לנהגו של שר המסיים עכשיו את תפקידו והפך מיידית (הנהג, כלומר) למנכ"ל של רשת תרבותית גדולה בצפון הארץ. כמנכ"ל, נהג כזה מכניס לרשת עוד ועוד אנשים בלתי ראויים. אז אולי דווקא אי-הצבעה היא חובה אזרחית?
|
