מכת הכתות, הפושה בארץ בעיקר בערים הגדולות, הגיעה באחרונה גם לקיבוצים ולמושבים. במהלך סדנאות עם תלמידי כיתות י"ב במספר בתי-ספר במשקים אפשר בהחלט לשמוע שורה ארוכה של סיבות להצטרפות לכתות.
חשוב להדגיש כי מדובר בנימוקים שאינם מלמדים על איזה מקום ברצף נמצא תלמיד זה או אחר העומד או מתכוון להצטרף לכת. מדובר על תחושות ורצונות, אשר רק בגלל קונפליקט פנימי שבו סיבות ה"נגד" חזקות יותר, עדיין אין מדובר בהצטרפות מעשית. אבל עצם הדבר שאותם תלמידי י"ב אומרים ומונים סיבות להצטרפות, מחזק את הסברה שמדובר בפוטנציאל של ממש להצטרפות לדרך החיים הכיתתית.
בסדנה מתבקשים התלמידים לציין אלו סיבות אישיות מושכות כל אחד מהם להצטרף לכתות. כך, למשל, בכיתה י"ב של מוסד חינוכי באחד הקיבוצים התקבלו הסיבות והנימוקים האלה: שינוי אורח החיים השגרתי, מענה לבעיות אישיות, חסר באמונה דתית, משבר נפשי, מצוקה, חסר בתשומת-לב, חיפוש אחר מנהיג חדש, דמות להזדהות, חיפוש מטרה ואתגר בחיים, סקרנות, חבר או חברה שכבר נמצאים במסגרת כזאת, שחרור מספק, בריחה מאחריות, תחושה של השתייכות ומשמעות לחיים.
בעד ונגד
תלמידי כיתה י"ב אחרת במוסד חינוכי קיבוצי, מנו את הסיבות האלה: בבית הספר לא קיים עיקרון אחיד, אמת אחת ואושר משותף; יש מציאות שאפשר לברוח אליה, חיים רוחניים יותר, לא צריך לשאול שאלות, טקסיות מחדדת משמעותם של דברים, הרגשת "ביחד", הגנה בפני העולם החיצון, המוחלטות קלה יותר ונוחה, יציאה משגרה, טיפול בנושאים ברומו של עולם, אין צורך להתלבט על דרך החיים, מפסיקים לעסוק בנושאים חומריים, ואחרון-אחרון: מציאת הרפתקאות.
התמונה על הרצונות, הרגשות והמחשבות של מתבגרים, בני קיבוצים ומושבים, ברורה בהקשר של חיפוש דרך אחרת למימוש חייהם. עם זאת, עצם קיומן של הסיבות במחשבתם של אותם מתבגרים אינו הופך אותם, אוטומטית, לחברי כת.
במהלך הסדנה נשאלו התלמידים מדוע הם בוחרים שלא להצטרף לכתות. הנה מקבץ התשובות של תלמידי י"ב: זו התחמקות מהתמודדות אמיתית עם החיים, שעבוד לאורח-חיים אחד, אובדן חשיבה עצמית ואוטונומיה אישית, לא נפתרות הבעיות האמיתיות, איבוד היכולת לשפוט דברים, נגד בחירה מוכתבת של כל דרך שהיא, ניצול מצב נפשי קשה, תהליך ללא חזרה, אדם אחר אינו יודע טוב יותר ממני מה טוב בשבילי, עלולים להיפגע מבחינה נפשית וחשיבתית, יש יופי באי-היציבות הנפשית, אין שליטה על התהליך המתרחש אצלי בכת, שוטפים את מוחי, ואחרון-אחרון: דוחקים באשליה את הבעיות האמיתיות בחיים.
