לצידן של הכתות הוותיקות הפועלות בארץ צצות באחרונה גם כתות חדשות, המאופיינות כולן בפעילותן הסגורה, הרחק מעין רואה ואוזן שומעת של הציבור הרחב. אחת מהן היא זו המתיימרת לשאת את השם המפוצץ, "הלהבה הבוערת". סמלה הוא אש יוקדת, על-רקע אנשים המשלבים ידיים.
על-פי אומדן של מכון "סקרים" הכת מונה בשלב זה כ-25 אלף חברים, רובם בגיל העמידה, בדרך כלל אמידים ובעלי מקצועות חופשיים. פעילותם מתרכזת בעיקר בשלוש הערים הגדולות - תל אביב, ירושלים וחיפה.
הדרך לזכות
אמונתם של מאמיני "הלהבה הבוערת" מושתתת על הצורך לבטל את עצמם ואת האישיות שלהם, לא לשמור על סוד כלשהו, לוותר על חוש הביקורת, ולהתחבר לתאי הגוף של חברים אחרים בכת, כדי לזכות בכך לחיי נצח.
את בשורת חיי האלמוות דאג להפיץ מייסד הכת, צ'ארלס פון בראון, מאריזונה שבארה"ב. מוות, אליבא דבראון, איננו בבחינת משהו טבעי, ובמנשר שהוא דאג לפרסם הוא גורס שאין שום סיבה הגיונית להגיע, למה שהוא מכנה, "ריקבון הזיקנה". לדבריו, חיי הנצח הם המצב הטבעי וחבל, על כן, ש"האנושות היא זו שוויתרה עליהם".
ביטול מחיצות
בישראל פועלת הכת דרך ועדות-קבלה, הפתוחות, עקרונית, לכל מאן דבעי. "ועדת האש" היא הוועדה המרכזית וזו נועדה להשריש ברעיונות את רוח חיי הנצח, כשהיא תומכת תוך כך בוועדות המשנה האחרות, המסייעות לה, כמו ועדת הארגון והוועדה הכללית. חברי הכת מחויבים לכסות כספית את המפגשים ביניהם. מרביתם נערכים שלוש פעמים בשבוע במקומות-כינוס דיסקרטיים ובדרך כלל בבתים פרטיים.
ל"להבה הבוערת" יש, בין היתר, טרמינולוגיה משלה. כך, למשל, "להראות את התחת" הם צדדים שאנשים בכת לא רוצים להראות; "אתה במוות שלך" אומרים למישהו בכת שנראה סגור מדי; "פרוסס" הוא להוציא את כל הבעיות החוצה; "אתה מחורר" הוא אתה אמיתי, ואילו "מלטינג" הוא ביטול המחיצות הפרטיות.
