אינני נוהג להתווכח בנושאים משפטיים ולא הייתי רוצה להתווכח עם עו"ד יוסי דר, ואולם רשימתו, "
התביעה המופרכת של ענת קם" ראויה להתייחסות, שכן מסקנתו הנחרצת שלענת קם אין זכות תביעה היא בפירוש לא נקייה מספקות ודעתי האישית נוטה, למרות הקשיים, לכיוון של הכרה בזכות תביעה. עמדתי זו אינה גורעת מהחומרה שבה ראיתי את התנהגותה של קם שביצעה עבירה חמורה ביותר, אולם עניין זה נוגע ליחסיה עם המדינה ולא עם
עיתון הארץ.
מבלי לייגע את הקורא הלא משפטן אבהיר כי אכן במשפט קיים כלל יסוד הקובע כי
'מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה'. אני מפנה את הקורא לערך בויקיפדיה המסכם את הנושא היטב למי שאינו משפטן.
תחולתו של הכלל בדיני הנזיקין שנויה במחלוקת ולמעשה טרם הוכרעה. יתר על כן, אפילו יש לכלל תחולה, אין בהכרח טעם טוב להחילו ביחסי מדליף מידע, שפעל באופן אסור, לעיתון הנהנה מההדלפה. קיימת הסכמה כללית שיש לעיתון הזכות, ולטענת העיתונאים ושוחרי
חופש הביטוי, אפילו את החובה לשמור על זהות מקורותיו בסוד על-מנת להגן עליהם ועל צינורות העברת המידע.
קיימים שיקולים משפטיים וציבוריים מגוונים מאוד שיש לשקול בטרם נענה על השאלה האם לענת קם, שסמכה על מקצועיותו של
עיתון הארץ שיסתיר את זהותה כמקור, יש עילת תביעה בשל התנהלותו הרשלנית של העיתון והתנהלות רשלנית כנראה הייתה כאן, מאחר שעוד בטרם נודעה זהותה של קם כבר הסיקו יודעי-דבר ו
העיתונאי יהונתן דחוח-הלוי במיוחד מהיכן יכלו המסמכים שפורסמו להגיע, והדרך אל ענת קם הייתה קצרה. מבחינה מקצועית יש לכאורה ראיות מוצקות לכך שעיתון הארץ התרשל.
יהיה זה מעניין לראות את פרקליטיו המפורסמים של הארץ טוענים כהגנה את הכלל שמעילה בת עוולה לא תצמח תרופה ולמעשה לעיתון המתרשל בשמירה על מקור יש חסינות, אם יוכח שהמקור העביר את המידע שלא כדין. שאלה נוספת היא האם מבחינה משפטית מי שמתחייב לשמירת סוד אינו מנוע מהעלות טענות כאלו בהסתמך על המצג שיצר. ייתכן שגם לדיני המניעות במשפט יש השלכה לשאלת תביעתה של קם.
איני יודע מה תהיה התוצאה במשפט אם יתקיים, אבל בעיניי אין זה נכון לקבוע מראש שתביעתה של קם מופרכת. אני מקווה שהיא תגיש תביעה ועיתון הארץ לא יתפשר ואז נדע את התשובה לשאלה משפטית וציבורית מרתקת.