הסיפור מתחיל בצורה מוכרת. חמולה משתלטת על קרקע בפרדס ליד מחנה צבאי בטענה שהיא שייכת לה. מאחר שאין בידיהם שום מסמך שיכול להוכיח זאת, ולאור העובדה שצילומי אוויר מראים שמעולם לא התיישבו על הקרקע, הם שולפים את השפן הקבוע מהכובע - "מישהו מהמשפחה רכש אותה לפני 1948". הפולשים מתחילים לבנות מבנים ולהשתלט על קרקעות נוספות סביבם. במקביל, בבסיס יש מכת גניבות- ציוד נעלם במשך שנים והחקירות מעלות חרס.
בהמשך, מה שהתחיל כגניבות ספורדיות, הופך לאיום של ממש. חיילים ששומרים על הבסיס מתחילים לחטוף אבנים מ״שכנים״, במהלך סיורים על הגדר שחוצצת בין הבסיס לבין השכונה המתהווה. בהמשך, מחליטים הפולשים להבעיר צמיגים בסמוך לגדר, מה שהופך למטרד סביבתי ובטיחותי לחיילים.
כך ממשיך ה״דו-קיום״, כאשר מפעם לפעם ההתנכלות עולה מדרגה - בתקופת מבצע ״
עופרת יצוקה״ נתגלתה מנהרה שנחפרה מתחת לגדר וניכר כי היה ניסיון חדירה. כמו-כן, בחדירה אחרת לבסיס, הוכה חייל ונשקו נחטף.
הצבא, בניסיון נואש להתמודד עם הבעיה, מקים חומת בטון, בדומה למכשולים שהוקמו על תוואי גדר ההפרדה ביהודה ושומרון. בנוסף, הוצב במקום
פילבוקס (מגדל שמירה ממוגן ומותאם לשהייה ארוכה).
בטרמפיאדות שנמצאות ממול לש.ג. של הבסיס, חיילים ממהרים לעלות על האוטובוס. אחת החיילות מתיישבת ליד החלון בצד ימין. היא קצת מנומנמת מהיום שעבר עליה, ולכן עיניה מתחילות להיעצם. לאחר נסיעה של כ-5 דקות היא מתעוררת בבהלה מרעש של חבטות באוטובוס. לפני שהיא מצליחה להבין מה קורה, החלון שלידה נשבר לרסיסים. היא זורקת מבט על רצפת האוטובוס ומזהה
אבן ענקית. היא שולחת יד ורואה שהיא מדממת. מסתכלת מסביב ורואה עשרות נוסעים אחוזי אימה ונהג שמנסה לעשות הכל כדי להימלט מהסכנה.
אירועים כאלה קורים מידי יום. במרבית המקרים, הם אפילו לא מתפרסמים. במקרה הטוב, אנו נקרא עליהם בשורת המבזקים של אתרי החדשות, ומיד לאחר מכן נקטלג אותם בתת המודע תחת הכותרת "דברים שקורים בשטחים, ולא ליד הבית שלי״. מה שמיוחד בסיטואציה המובאת כאן היא העובדה שהאירועים הללו מתרחשים בלב הארץ, עמוק בתוך הקו הירוק, 5 דקות מראשון לציון ורבע שעה מתל אביב.
בעיית ההשתלטות של חמולות על קרקעות היא בעיה מוכרת. מה שמוכר קצת פחות היא העובדה שזה לא קורה רק בנגב הצפוני ובגליל, אלא גם במרכז הארץ, בשטחים הפתוחים הבודדים שעוד נותרו בשולי גוש דן והשפלה. פרופ'
ארנון סופר, ראש קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה ואחד המומחים הבכירים בארץ לתחום הדמוגרפיה, מתריע על הסוגיה מזה מספר שנים.
במהלך הרצאתו בוועידת דיסקונט לעסקים, אמר סופר "כבר ברחובות, סביב מכון ויצמן, ישנם כ-19 יישובים בדואים חדשים. בראשון לציון כ-12 מושבות בדואים". סופר הוסיף ואמר "אין משטרה ואין משפט. מול בית החולים 'אסף הרופא' התיישב בשנת 2000 בדואי ליד בסיס צריפין, ב-2003 היו במקום כבר 14 מבנים והבוקר יש כבר עיר. ליד רחובות יש קרוב לעשרים ישובים בדואים חדשים ולא רחוק מראשון לציון יש למעלה מעשר מושבות בדואיות חדשות. זה לא קיים רק בפריפריה, זה מתקרב לתל אביב".
במכתב של יו"ר עמותת רגבים,
מאיר דויטש, לשר הביטחון,
אהוד ברק והשר לביטחון פנים,
יצחק אהרונוביץ', נכתב: "קשה להפריז בחומרתן של העבירות על דיני התכנון והבנייה המבוצעות לאור היום באזור, מתחת לאפן ובחסות התעלמותן של רשויות האכיפה, בשים לב למיקומו הרגיש של המתחם ולמשמעויותיו הביטחוניות... אין מדובר בסגירת מרפסת וגם לא בתוספת חדר או דירת משנה. מדובר במתחם שלם, יישוב של ממש, שדיני התכנון והבנייה פשוט אינם חלים בו."
היכן גורמי אכיפת החוק, אתם שואלים? מסתבר שהמשפחה ומעלליה מוכרים כבר למשטרה ולמג"ב. בפשיטות שנערכו במאחז הלא חוקי של המשפחה נתפס ציוד צבאי. לא צריך הרבה כדי לחבר אחד ועוד אחד ולהבין שפריצות לבסיס הן, גורם פרנסה חשוב של משפחה זו. המשטרה אף יודעת שהמשפחה קשורה לגורמים עברייניים שנוהגים להתארח במאחז. אם זה לא מספיק, מפקד מג"ב מרכז, ניצב–משנה מאיר דדון, ציין כבר לפני שנתיים ש"מגיעים לשם גם שוהים פלשתינים בלתי חוקיים. זה לא נכון שבצמוד לשטח הבסיס תשב משפחה בצורה הזו. אומנם אין קשר מוכח בינה לבין פעילות עוינת, אבל מוכר וידוע שהמחבל שביצע את הפיגוע בטרמפיאדה בצריפין ב–2003 התארגן באזור".
אז מה יש לנו כאן? חמולות שמפירות חוקי תכנון ובניה בהיקף חסר תקדים, אשר קיימים כנגדם הליכים פליליים ואזרחיים מזה שנים ארוכות, אך בשטח ובפועל, אף מבנה לא זז ממקומו. ציוד צבאי שנגנב, חדירות לבסיסי צה"ל, התנכלויות לחיילים, יידויי אבנים לאוטובוסים אזרחיים וכו'. מה המענה של כוחות הביטחון וארגוני אכיפת החוק? התמגנות והתעלמות. במקום מעצר של פורעי חוק עם קשרים לכאורה לארגוני טרור, המדינה בונה חומות ומציבה מגדלים. כשמפקד בסיס בצה"ל מתגאה בכך שחומה בלב מדינת ישראל עוצרת התנכלות לחיילים, כנראה שמשהו אצלנו השתבש.
מדינת ישראל מנהלת מזה שנים מדיניות של התעלמות והשתקה בכל הנוגע להשתלטות על אדמות מדינה וקרקעות פרטיות ע"י פורעי חוק. אם פעם חלק מאזרחי המדינה היו יכולים להתעלם מהבעיה, הרי שהיום היא הגיעה לפתחם. במדינת ישראל, אכיפת החוק היא עניין מגזרי וגיאוגרפי. לא עוד חוק אחד לכולם. ד"ר מרתין לותר קינג אמר פעם ש"חוק שאין בו צדק הוא כזה שבו קבוצת הרוב כופה על קבוצת המיעוט את מה שאינה מקיימת בעצמה". מעניין מה הוא היה אומר על המצב במדינת ישראל.
