"האספן" בתיאטרון הספרייה ברמת גן הוא מחזה מרשים, דיאלוג מהפנט בין שניים שהם הפכים גמורים, תוכן מעורר מתח ואימה, אך עם תובנות וחוויה תיאטרלית ייחודית.
הקונצרט הזה בין צעירה תמימה שנופלת קרבן לבחור עבריין, סוטה וכנראה שגם פסיכופט - הוא מצד אחד מפלצתי, אך מצד שני מעורר עניין רב , במיוחד נוכח הדיאלוגים המצמררים, אך המותירים אותנו מתוחים וצמאי עניין.
האספן מבוסס על הרומן של ג'ון פאולס. חיבר את המחזה מארק הילי והוא מועלה לראשונה בישראל. ויליאם ויילר הפיק ב-1964 את הסרט צייד הפרפרים על סמך הרומן הזה.
המותחן סיפק השראה לסרט הידוע "שתיקת הכבשים". הסרט כמו הרומן והמחזה עוסק באספן פרפרים שמתאהב בבחורה ומעוניין להוסיף אותה לאוסף היקר שלו. סיפור קאמרי על אהבה אובססיבית, שמתרכז בעיקר בקשר הנוראי שנוצר בין אישיותו הפסיכוטית לבחורה, אשר מנסה בכל כוחה לצאת מכלאה, ומצד שני לא מעוניינת לעצבן אותו יתר על המידה, מתוך חשש לחייה.
פרדריק קלג הוא פקיד אפור ונטול אמביציות העובד בלשכת העבודה. הוא מתאהב באחת הבחורות שפוקדת את המקום, מירנדה, סטודנטית צעירה ויפהפייה לאמנות. הוא מעולם לא פנה אליה כיון שסבר שהיא לעולם תוכל להתאהב במישהו כמוהו. הנסיבות השתנו עבורו כאשר הוא זוכה בפרס רציני בלוטו, ופתאום הכול נראה לו אחרת ואפשרי. פרדריק מוצא בית במקום שומם, מרהט ומצייד אותו כראוי.
אותו פרדריק הוא צעיר מוזר ומסוגר, אוסף פרפרים ומצלם. הוא מצליח לחטוף את הבחורה ולכלאה במרתפו של הבית הבודד. מנקודת מבטו כאספן, אין מטלית הכלורופורם אכזרית יותר מרשת הפרפרים שלו. הוא ממתין בסבלנות לנפילת המחסומים של מעמד וטעמים המפרידים בינו לבינה ומונעים את האהבה ביניהם. מיראנדה, הציירת והאמנית, נואשת מלהשיג את חירותה, מנסה להבין, איך אינה מסוגלת להדחיק את הבוז שהיא חשה כלפי כוח האין-כלום שאותו מייצג האספן.
המחזה בנוי מההתמודדות בין שני הגיבורים המנוגדים כל כך זה לזה. האחד פסיכופט והבחורה, אינטליגנטית ושנונה, המנסה להתמודד עם חטיפתה ולנסות ולטכס דרכים להימלטותה.
המחזה ממריא לשיאים חדשים מרגע לרגע עד לסוף הבלתי נמנע.
יגאל זקס ביים מחזה קולח, מותח, שנון ומזרה פחד ואימה כאחד. השחקנים מצליחים לייצב את המחזה ולהביא אותו לדרגת חוויה תיאטרלית בהחלט שנויה במחלוקת, אך מעניינת ומרתקת.
דיוויד לוינסקי כפרדריק מגלם תפקיד של פסיכופט אינטליגנטי. סגנון הדיבור שלו, התמים לכאורה, ההתנהלות החדגונית אך המפחידה שלו, הם מצוינים. יש לו יכולת דרמטית נפלאה ומשחקו מעוצב בקפידה והוא ראוי לשבחים רבים.
מאיה לוי משחקת את הבחורה הנלחמת על חירותה וחייה. משחקה הוא כליל השלמות. היא מרתקת ומעוררת אמפטיה ועניין ומשחקה הוא מעולה.
הנוסח העברי של רודיה קוזלובסקי הוא משובח. התפאורה של זאב לוי ומיכל ענבר היא מצוינת. דפנה פרץ אחראית לתלבושות היפות והראויות. יעקב סליב עיצב תאורה מתאימה ויעילה.
