מגילת אסתר מתארת בפנינו את הצלת היהודים מהמן הרשע ועלייתו לגדולה של מרדכי היהודי. היא עושה זאת ע"י הצגת מערכת מופלאה של אירועים הנראים משום מה לא קשורים זה לזה אך לבסוף צירוף כולם מביא להצלתם ותשועתם של עם ישראל מידי העם הפרסי.
ללא ספק רוצה בעל המגילה להראות לנו שיש מישהו המגן על היהודים ומגלגל את המאורעות באופן שהם ינצלו.
כל בר בי רב הקורא את המגילה מגיע למסקנה שהקב"ה הוא המוביל והמגלגל את המאורעות ולכן מקובל לומר שהמגילה מייצגת את הניסים הנסתרים ומראה שאכן הקב"ה פועל ועושה למען הצלתם של עם ישראל מידי צר.
ההצלה של העם היא הגורם לאחת מארבעת המצוות הנוהגות בחג הפורים שהינה
משתה ושמחה שגדרה אינו ברור כי עליה נאמר: " עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז', ב').
כידוע חג הפורים מאופיין במבחר מנהגים ייחודיים כמו התחפשות על-ידי לבישת בגדים שונים ומשונים, הסתרת פנים במסכות, משחקי ליצנים ועוד מנהגים נוספים שהיו נהוגים אצל שבטי ישראל בגלויות השונות.
נראה שחלק מן המנהגים האלו נובעים מתוך הקריאה והעיון במגילת אסתר. אחד מהנושאים העיקריים של המגילה מתמקד במהותו של ההיפוך וההסתר בגורל היהודים שהיו באותה תקופה בפרס כפי המצוין: "וחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב" (אסתר ט', י"ב').
ההיפוך בגורלם של המן מרדכי. המן - בכיר השרים אצל אחשוורוש : "...גידל המלך אחשוורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו " (אסתר ג', א'). ומבכיר השרים הופך המן להיות מוביל הסוס שעליו רוכב מרדכי: "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרדכי וירכיבהו ברחוב העיר" (אסתר ג', א'). ומתפקיד התליין של מרדכי: "...והמן בא לחצר... לאמור למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו " (אסתר ו', ד'). הוא הופך לנידון לתלייה: "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי" (אסתר ז', י '). ההיפך בא לידי ביטוי גם בהכתרה מול ההדחה בהנהגה ובמלוכה. המן מודח ומרדכי מוכתר ושתי מודחת ואסתר מוכתרת.
מוטיב ההסתר מרומז בשמה של אסתר המלמד על ההסתר הגדול הקיים לאורך כל המגילה. וכבר אמרו חז"ל: "אסתר מן התורה מנין? שנאמר ואנוכי הסתר אסתיר פני מהם" (חולין קל"ט:).
בצורה בולטת מורגשת הסתרת הפנים של הקב"ה בסיפור המגילה. הקב"ה המושך כביכול בחוטי האירועים נעדר מסיפור המגילה אך מצוי בה ב"הסתר פנים". במעין תחפושת. המילה "מלך" מופיעה פעמים רבות במגילה כתוארו של המלך אחשוורוש. בהופעת המילה "המלך" בלבד לעומת "המלך אחשוורוש" רואים הפרשנים את תוארו של הקב"ה.
הדסה בת דודו של מרדכי מחליפה את שמה לאסתר מסתירה את מוצאה: "אין אסתר מגדת את מולדתה ואת עמה" (אסתר ב', י"ט). מתחפשת ללא יהודיה.
"אסתר סוף כל הניסים" (יומא כ"ט, א'). מסבירה הגמרא ודאי שהיו ניסים גם לאחר מכן, נס פך השמן של ימי חנוכה לדוגמה. אבל הנס האחרון שנכתב בתנ"ך היה נס מגילת אסתר.
ההתחפשות הינה לא רק במובן של הסתרת האישיות האמתית אלא גם בשינוי המראה ע"י החלפת לבוש בלבוש. נאמר במגילה:" ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר "(אסתר ד', א'). ולאחר מכן נכתב: "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן " (אסתר ח', ט"ו).
המוטיבים האלו שהוזכרו מקבלים ביטוי ממשי בעולם המנהגים של פורים. ההיפוך וההסתר מתורגמים להתחפשות ולבישת מסכות, והשתייה מוצאת ביטוי ברוח השמחה של חג הפורים.
ממגילת אסתר ניתן ללמוד לקח אדיר לפיו העולם הוא רק מסכה והאמת מחופשת ומסתתרת תחת מעטה של חיצוניות מזויפת, ורק האדם המאמין מרגיש ויודע שיש בעולם הזה הרבה "מעבר", כי יש מנהיג לבירה.
