השמאל ביד היוצר

לא מזמן התפרסם מאמר/תחקיר בידיעות אחרונות העוסק בשאלה המעניינת: מדוע אנשי הרוח, הסופרים והמשוררים מגיעים מהשמאל ולא מהצד הימיני של המפה. ובכן, כאזרח מדינת ישראל, וכמי שהתרבות חשובה לו, קראתי את המאמר/תחקיר בעניין רב, ואפילו הסכמתי עם חלק מדברים. מדרך הטבע, כאיש הרואה את עצמו בצד הימיני של המפה, התעכבתי בעיקר על התשובות המלומדות של אנשי השמאל שצוטטו בכתבה. ומה אומר לכם? לולא היה זה נושא כה רציני, הייתי מתעלף מצחוק. אך האמת היא, שכמבקר ספרות (בדימוס), כעורך ומוציא לאור, כסופר וסתם כמי שחושב מדי פעם, אחזה בי פלצות מה. ובכן, אין חולק על הנחת היסוד כי השמאל שולט ביד רמה במרכזי הכוח התרבותיים - קרי: תקציבים ותקשורת. מצד שני, נטען למשל כי בכל פעם שהתקשורת רוצה עימות, אין לה אינטלקטואל ימיני להתמודד עמו. ובכן, המציאות היא כמובן קצת שונה. בכל פעם שהתקשורת רוצה לערוך עימות, הוא מתבצע לפי הכללים הבאים: מנחה (שמאלני), משתתפים 2,1 ו-3 (שמאלנים למהדרין, החל משמאלני "רגיל" ועד לשמאלני קיצוני שבקיצונים), משתתף מספר 4 יהיה או ימיני לייט (שמסכים מראש לחטוף על הראש) או מתנחל עצבני, רצוי מישהו שאינו מיומן דיו בשיטת השיחה המקובלת על השמאל (קרי: הטחת האשמות פרועות, סיסמאות שדופות, וכמה וכמה הנחות יסוד לא רלוונטיות). במילים אחרות, לא חסרים אינטלקטואלים מימין, חסרים מנחים או שמאלנים שמוכנים לעימות אינטלקטואלי אמיתי. טענה נוספת היא "הימין אינו מסוגל לכתוב שירים טובים", ומה שעומד מאחרי אותה הטענה היא ההנחה שכל השירים הטובים הם שמאלניים. ואני אומר: ראשית, שיר טוב הוא שיר טוב, מימין או משמאל. למעשה מרבית השירים הטובים אינם קשורים כלל וכלל לשיוך של ימין או שמאל. הם טובים וזהו. אלא שהשמאל פשוט רגיל להניח שכל דבר טוב הוא בהכרח שלו או שלכל הפחות יצא מחלציו. שנית, אם מוציאים מכלל השירים ה"טובים" את כל אלה שהם "שמאלניים" במובהק, ונעמיד למולם את השירים ה"ימיניים" במובהק, אז למרות המונוליתיות השמאלנית, למרות התקציבים הנדיבים, הפרסים, ההדרה של יצירות הימין, ותמיכת התקשורת, אני לא משוכנע שהתוצאות יהיו "שמאלניות". והערת אגב: כנ"ל לגבי פיסול, ציור, ריקוד, קולנוע, סיפורת וכולי.

נחיתות מכרעת מול המציאות

טענה נוספת היא כי "לימין אין ערכים אוניברסליים". מה שעומד מאחורי אותה טענה הוא כי השמאל הוא נאור, אוהב אדם באשר הוא, ובכלל, הימיניים הם הדיוטות חסרי דעה, פשיסטים ואנטי-דמוקרטיים. ואני אומר: טלו קורה מבין עיניכם: לשמאל התרבותי יש מסורת ארוכה ומפוארת מאוד של תמיכה (הפגנות, עצומות וכולי) בדיקטטורים ואנשי רוח מהפכניים ורצחניים. החל מסטלין, דרך צ'ה גווארה, מאו צה טונג, ועד לאותם מטורפים מקומיים שתמכו ללא סייג ביאסר ערפאת (חביב העם), ותומכים היום בממשיכו, האינטלקטואל הנאור, אבו-מאזן (הסיכוי האחרון לשלום). בכל דיון אינטלקטואלי אמיתי, אם מקלפים את סדרת סיסמאות-השמאל, ובעיקר את האנלוגיות המגוחכות שבהן משתמשים דובריו (הרהוטים) ללא מפריע, ימצאו אותם דוברים את עצמם בנחיתות מכרעת למול המציאות. יתר על כן: אותם "ערכים אוניברסליים" אינם כלל וכלל ערכי שמאל, ובדיוק בגלל זה הם זכו לשם "ערכים אוניברסליים". הימין לא פחות אוהב אדם, או דמוקרט, או אפילו מחבב חיות. אין ולא הייתה שום הוכחה לטענה אחרת, מלבד חזרות על כך בשידורי התעמולה האינסופיים של "איש הרוח" השמאלני. למעשה, איש הימין הסטנדרטי הוא הרבה יותר דמוקרטי בפועל ממקבילו השמאלי (ההוא שנואם בלהט על זכויות האדם, אך מסרב לקבל לביתו אפילו פליט אחד). וכמובן, לאחר כל אלה מגיעה טענת המחץ של איש הרוח השמאלני המצוי, "עובדה, כל היצירות הטובות שאנו מכירים שמאלניות", טענה שמשמעותה היא, אנו שולטים ללא מצרים בתקשורת, באמנות, בתרבות, בהענקת הפרסים אחד לשני, ובחלוקת התקציבים. ואי לכך, גם אם יהיו היצירות ה"ימניות" נפלאות, אנו כבר נדאג שלא תהיה להן במה. אנו נחרים אותן, ננדה את יוצריהן, ונמנע מהם כל תמיכה שהיא. אלא, כמובן, אם היוצר הנ"ל ישנה דעתו ויחבור אלינו, או שיעברו לפחות 60 שנה כדי שנוכל להכיר בו (דוגמאות כמובן לא חסר, החל מאצ"ג וכלה באפרים קישון). ואני אומר: אם למרות אותה השליטה המונוליתית הנ"ל של השמאל, הצליחה לצאת החוצה אפילו יצירה אחת, רק תארו לעצמכם כמה יצירות נעלמו, התמוססו ונקברו בידי שומרי הסף השמאלניים. במקביל, תארו לעצמכם כמה יצירות עשויות היו להגיח לאוויר העולם לו רק היו 20 אחוז מהתקציבים, הפרסים וההכרה הציבורית מגיעים לידיהם של אותם היוצרים. כמו-כן, זה שאתם לא מכירים, לא אומר שהם אינם קיימים. בכלל, הנחת היסוד שלכם שאם אתם לא מכירים או מאשרים משהו, הוא חסר חשיבות - זו יוהרה בלתי נסבלת שאין לה כלל על מה להסתמך. העולם מלא ביצירות טובות, והאשליה שאתם עומדים ב"ראש שרשרת המזון" היא מה שהיא - אשליה בלבד.