נשיא ארצות-הברית הכריז השבוע בנאום על מצב האומה כי עוד השנה יתחיל הצבא האמריקני להסיג את כוחותיו מאפגניסטן, באופן שעד סוף 2013 ייצאו ממנה 34 אלף חיילים, כמחצית הכוח, והמחצית השנייה תצא עד סוף 2014. התקשורת האמריקנית, למשל ה"
וול סטריט ג'ורנל" של סוף השבוע 9-10 בפברואר, מקדישה בימים האחרונים מקום נרחב לאופן שבו ייסוגו כוחות ארה"ב, תוך התעלמות מהמצב שכוחות אלה משאירים מאחוריהם, ומבלי לשאול את השאלה המתבקשת: מה רצינו ומה הצלחנו להשיג ב-11 השנים של מלחמה סיזיפית בארץ זו?
הפלישה המערבית לאפגניסטן החלה בסוף 2001, לאחר שפיגועי ה-11 בספטמבר באותה שנה חשפו כי היא הפכה למדינת אל-קאעידה, לאחר שאוסאמה בן-לאדן כרת ברית עם מנהיג הטליבאן, מולא עומר, שעיקרה היה שהמיליארדר בן-לאדן יממן את אפגניסטן, וזו תאפשר לו לעשות בה כאוות נפשו. הוא עמד בדיבורו ומולא עומר קיים את חלקו. בתוך שנים אחדות - מאמצע שנות ה-90' של המאה הקודמת - הפכה מדינת הטליבאן למדינת טרור, לאחר שהוקמו על אדמתה מאות מתקנים כמו בסיסי אימונים, מרכזי גיוס ובתי הוראה של תורת הטרור.
התהליך התאפשר בגלל שליטת הטליבאן, ארגון המבוסס על העם הפשטוני, שהצליח להשתלט על הקבוצות האתניות האחרות במדינה. אפגניסטן היא מדינה רב-לאומית הכוללת יותר מאחת עשרה (!) קבוצות אתניות: פשטונים, טאג'יקים, הזארים, אוזבקים, איימקים, בלוצ'ים, קירגיזים, טורקמנים, נוריסטאנים, פאמירים, ועוד. מעניין לציין שאף אחת מן הקבוצות הללו אינה מתקראת "אפגנית", שכן השם אפגניסטן ניתן למדינה על-ידי הבריטים והרוסים שסימנו את גבולותיה באמצע המאה ה-19. בשונה מהודו שבה האנגלית היא שפה משותפת לכל הקבוצות, באפגניסטן אין לקבוצות האתניות שפה משותפת. חולשת המערכת האזרחית נובעת מכך שקבוצות אתניות אלה שונות זו מזו בכל המאפיינים: שפה, תרבות, מנהגים, לבוש, מנהיגות ואורח חשיבה. העובדה שיחידות אלה הוכרחו לחיות זו עם זו יצרה חיכוכים וסכסוכים מתמידים, שהפכו את המדינה לגיהנום של מיליציות חמושות הנלחמות זו בזו בחירוף נפש ללא הרף, למרות שכולם מוסלמים, אף כי ההזארים, כשיעים, נתפסים כטמאים. חשוב לציין שכל אחת מהקבוצות האתניות הללו מחולקת לשבטים, שחלקם אינם חיים בשלום זה עם זה, והנטייה של רבים היא לנקוט מיד באלימות.
משימה בלתי אפשרית
מאז שהוקמה אפגניסטן, ניסו הבריטים לייצב את המדינה, נכשלו ונטשו אותה לייסוריה. הסובייטים ניסו לייצב את המערכת הפוליטית שלה לאורך שנות ה-80' ונכשלו כישלון חרוץ, שזירז את התרסקותה של המדינה הסובייטית. בסוף 2001 פלשה ארה"ב עם שותפות נוספות, ונראה שגם היא עומדת להיכשל בייצוב המדינה והמערכת השלטונית בה, והשאלה המתעוררת היא מדוע כל הנסיונות לייצב מדינה אומללה זו נכשלו. התשובה האחת והיחידה היא שהדבר אינו אפשרי, היות שהיחידות האתניות והשבטיות הרבות הללו מעולם לא הפכו ליחידה אחת בעלת תודעה משותפת, עם נאמנות למסגרת משותפת ולמנהיגות משותפת. כאשר מדינה מנסה לאחד קבוצות יריבות שאין ביניהן שום דבר משותף, ניהול כולן במסגרת מדינית אחת הוא משימה בלתי אפשרית.
אין זה מפליא: די אם נראה מה קרה לברית-המועצות, ליוגוסלביה ולצ'כוסלובקיה, שגם הן - למרות שהיו מדינות מתפקדות יותר מ-70 שנה - התפרקו לגורמים על-פי מפתח אתני. גם בבלגיה הפלמים והוולונים מעוניינים להיפרד, ובספרד הקטלונים הכריזו על רצונם להיפרד מספרד, ובבריטניה הסקוטים יצביעו בעוד שנתיים במשאל עם אם להישאר בממלכה "המאוחדת" או לא, וקפריסין כבר חולקה בפועל על בסיס אתני. אז מה מצפים מהאיימקים וההזארים באפגניסטן - שירגישו טוב יותר זה עם זה מהצ'כים והסלובקים?
מה שהעולם היה צריך לעשות מזמן הוא למחוק את הגבולות שסימן הקולוניאליזם הבריטי עם אחיו הרוסי, ולסמן גבולות חדשים שיפרקו את המדינה ליחידות הומוגניות על בסיס אתני ושבטי. הסיכוי שכל אחת מיחידות אלו תהיה יציבה גדול לאין שיעור מן המצב הנוכחי, שכן כל יחידה תתבסס על קבוצה אנושית הומוגנית בעלת תודעה ציבורית מאחדת, מנהיגות מסורתית לגיטימית, מערכות ציבוריות מוסכמות ומקובלות ומטרות משותפות. יחידות יציבות ומסודרות, המכירות זו בעצמאותה ובריבונותה של זו, יכולות לשתף פעולה על בסיס הסכמים ואינטרסים, ואף להקים ארגוני-על לשם השגת מטרות משותפות כמו ביטחון (דוגמת אמירויות המפרץ ונאט"ו) וכלכלה (דוגמת האיחוד האירופי).
האמריקנים והאחרים עשו את המעשה הנכון כשפלשו לאפגניסטן כדי לסלק את שלטון הטליבאן ואת בסיסי הטרור של אל-קאעידה. אלא שבהמשך האמריקנים וחבריהם לא הבינו את הצורך לפרק את אפגניסטן, ולכן לא עשו את המעשה האחד והיחיד המסוגל לייצב את האזור. במקום זה הם ארגנו "בחירות" שבהן "נבחר" קרזאי, שהלגיטימיות שלו מוטלת בספק רב, והוא מנסה לשלוט במדינה באמצעים בעייתיים: קניית אנשים על-ידי מינויים למשרות ותפקידים, שיחוד קבוצות ומנהיגי מיליציות, וחיסול מי שאינו מסכים להיכנס לקואליציית השוחד והמשרות, העומדת באופן קבוע על כרעי תרנגולת. כיום קרזאי מחלק דולרים ומשתמש בנשק אמריקני, בעוד שבעבר הכסף והנשק היו בריטיים וסובייטים.
המלחמה על אפגניסטן בשלהי 2001 הצליחה למוטט את משטר הטליבאן בתוך שבועות ספורים, אך לוחמי הטליבאן לא הוכרעו ולא הוכנעו. הם התארגנו, התאמנו, הצטיידו והתחמשו, ובסיוע של תנאי הקרקע הקשים החלו להשיב מלחמה שערה כדי לסלק מארץ האיסלאם את הכופרים, שותי היין ואוכלי החזירים. במהלך 11 שנה של שליטת ארה"ב באפגניסטן, הלך וקטן השטח שבשליטתה, ואילו השטח שבשליטת הטליבאן הלך וגדל. כיום שולט צבא ארה"ב על אחוזים בודדים משטחה של אפגניסטן, וחייליו נמצאים במגננה תמידית מול אויב אכזר ונחוש. טליבאן מצליח להחדיר את אנשיו אל תוך הצבא והמשטרה של המדינה, ואלה רצחו במהלך שנת 2012 כ-50 חיילים אמריקניים.
הטעות המערבית של השארת מדינה בשלמותה המדממת חזרה על עצמה גם בעירק - מדינה כושלת נוספת המורכבת גם היא מיחידות אתניות, שבטיות, דתיות ועדתיות רבות שאינן מסתדרות זו עם זו. לאחר שב-2003 סולק סדאם, היה על העולם לפרק מדינה מלאכותית זו ליחידות הומוגניות, אך זה לא קרה. התוצאה המחויבת היא שאירן חדרה לעירק המשוסעת והמפורקת. ולאחר שארה"ב ובעלות בריתה הקריבו על אדמתה יותר מארבעת אלפי חיילים ושפכו יותר מטריליון (אלף מיליארדים) דולרים כדי לייצב אותה, אירן שולטת עליה כיום באופן מלא.
במהלך השנים האחרונות התגלו באדמת אפגניסטן מרבצים ענקים של מתכות ומינרלים. אירן, השכנה ממערב, מצפה בקוצר רוח לבריחת ארה"ב ממדינה כושלת זו על-מנת להשתלט עליה ועל אוצרותיה, בדיוק כפי שהשתלטה על עירק לאחר בריחת הצבא האמריקני בסוף 2010. קיימת סבירות לא קטנה שאירן תחדש את הנוכחות הטרוריסטית באפגניסטן. במצב כזה, כשהיא חמושה בנשק גרעיני, אף אחד בעולם לא יעז להתעסק איתה.
כך, בגלל האווילות והבורות המאפיינות את המדיניות של המערב, והפחד המאפיין את מנהיגותו, מצליחה אירן להשתלט על שכנותיה, לשלוט על אוצרות הנפט, הגז, המינרלים והמתכות שבהן, ולהפוך למעצמה אזורית בעלת השפעה קריטית על הכלכלה הגלובלית. איפה היו האקדמאים המערביים בשנים האחרונות? מי מהם הזהיר את מנהיגי העולם המערבי מן הטעויות הנוראות שעשו בעירק ובאפגניסטן? האם הכסף מהמפרץ המממן את מוסדות המחקר שלהם השפיע על כתיבתם ומחקריהם?
