המון הפתעות מסתתרות בחגווי השגרה. למשל, כאשר יורדים לרחוב ומגלים שאין שום מזג אוויר. לא שמש, לא גשם. עץ לא מרשרש, אדם לא שופך את עביט צִלו. "איזה יום מדכא", נאנחה שכנתי והציתה עוד סיגריה. "להפך", אמרתי. "אנחנו זוכים עכשיו לטעום קמצוץ מהאפוקליפסה (או אָפוֹר-קליפסה). שבתאי צבי היה מוכן להתפלש בביבים של משחטת 'תנובה' בבית-שאן כדי לראות יום כזה". "מי זה שבתאי צבי?", סיננה השכנה ענטוז עשן עצבני. הפתיע גם יום השואה הבינלאומי, שהיה ממש סבבה. כי ערוץ 2, במקום לשדר באותו היום תוכניות כבדות ומדכאות, צ'יפר את צופיו ב'מאסטר שף'. מִשדר גרגרני ונהנתני דווקא ביום השואה, ודווקא כאשר פורסם כי רבע מניצולי השואה בארץ סובלים חרפת רעב? אל תהיו קטנוניים. מדובר בסך הכול ביום שואה מדרג ב', יום שואה בינלאומי. סתם שטויות של גויים. ואמנם, קברניטי הערוץ לא ראו טעם רע בכך שהמצלמה של 'מאסטר שף' נכנסת דווקא ביום השואה אל המזַווה המטופח של אחד ממשתתפי התחרות, ועוגבת באיטיות על הפריטים במדפיו: ירקות מובחרים, ריבות, פסטות, פטריות. אני רק מקווה שניצול השואה י', ששרד את אושוויץ, לא ראה את חינגת המזון הזו. התפריט שלו במחנה היה מעט חדגוני יותר מקוּבֶּה ממולא בשר ותפוחי אדמה, שהמתמודדת הערבייה הגישה לשולחן. "מצאתי בשלג תפוחי אדמה רקובים וקפואים וגלגלתי אותם בפה עד שהפשירו", סיפר זיכרון אחד מרבים שיש לו מאושוויץ. אגב, כמו כדי להגביר את הטעם הרע, התוכנית שודרה בחסות 'לופטהאנזה'. אני לא יודעת מה כן היה צריך לשדר ביום השואה הבינלאומי, אני רק יודעת שאת 'מאסטר שף' אסור היה לשדר. טיפת רגישוּת. זה כל מה שהיה צריך כדי שמישהו ידחף אל חריץ הקסטות בחמ"ל השידור משהו אחר. למשל, את סרט הקולנוע 'אָמֵן'. הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של קצין האס-אס קורט גרשטיין, שבזמן השואה שלח למערב מידע על המתרחש במחנה המוות בלז'ץ, שאיש לא שרד אותו. הקצין הנאצי ניסה להיפגש עם האפיפיור כדי לנפץ את שתיקתו בנושא רצח היהודים, אך הוד-קתוליותו סירב לחרוג מהניטרליות הקדושה, שהייתה נוחה כל כך להיטלר. האם ההפתעה שהסב לי ערוץ 2 ביום השואה אינה מוצדקת? זה אפשרי. הרי אני מופתעת מדברים שאחרים רואים אותם כטבעיים. מפתיע אותי למשל שאיש אינו מכרכם את פרצופו למראה רכב הנושא את הכיתוב "הובלה בקירור". והרי תופת מרתיחת-לב מסתתרת מאחורי ה"קירור" התמים הזה! מפתיע אותי שגם אחרי התחקיר המצמרר של 'כלבוטק', שחשף את המתרחש בבית המטבחיים הגדול בישראל, אנשים ממשיכים לקנות בשר כאילו כלום. כנראה, ההפתעה של איש אחד היא לפעמים הפיהוק האדיש של איש שני. ושלישי. ורביעי.