אל הטקס התפרצה אורחת בלתי קרואה. אישה צעירה ובידיה תינוקת. "היא נולדה בזכותכם, בזכות הרופאים הישראלים שטיפלו בי אחרי האסון. חשבתי שאאבד אותה, אבל בזכות בית החולים הישראלי היא נולדה בריאה ושלמה".
כמעט שנתיים חלפו מאז הכה בארץ השמש העולה האסון המשולש של רעידת אדמה, גלי צונאמי ודליפה גרעינית. בית חולים שדה שהקימה ישראל בעיר הפגועה מינמי-סנריקו הושאר ליפנים כתרומה והוא ממשיך לעבוד עד היום. אף מדינה זרה לא הסכימה להגיע אז לאזור טהוקו מוכה האסון. האומץ וההתגייסות הישראלים זכורים אצל היפנים לטובה עד היום. כך גם גילוי הסולידריות של שגריר ישראל ביפן, ניסים בן-שטרית שנפגע מהקרינה הגרעינית אך לא עזב את יפן בעת האסון וממשיך לייצג את ישראל עד היום.
לאחרונה השתתף בן-שטרית בטקס הסרת הלוט מעל פסל 'התקומה והתחייה' של האמן הישראלי דוד סוזנה מול בית החולים. המחווה הישראלית ההיא הוסיפה נקודות לישראל בדעת הקהל היפנית, ולמען האמת הן היו נחוצות לנו כמו אוויר לנשימה. עד לאסון התקשורת היפנית עסקה אך ורק בעניין הפלשתיני ולא בדיוק נטתה לטובת ישראל. הממשלה ביפן ממשיכה לגנות את ישראל גם בימים אלה על כל פיפס הקשור להתנחלויות והיא התורמת השלישית בגדולה לרשות הפלשתינית. המזל הוא שהציבור היפני, 126 מיליון איש, על פני שמונה איי ענק ואלפי איים קטנים, לא ממש מתעניין.
חוץ מהעניין הפלשתיני, קשרי ישראל–יפן בסדר גמור, אם כי יש מרחב רב לשיפור. יש ביקורים ושיתופי פעולה אבל התיירות בין המדינות מצומצמת מאוד, בין היתר משום שחברת אל על לא מעוניינת להפעיל קו ישיר בן טוקיו לנתב"ג. קשרי היי-טק מתבקשים קיימים בין ענקי טכנולוגיה יפניים וסטארט-אפים ישראלים, אבל גם כאן הפוטנציאל רחוק ממימוש.
ליפנים מסורת ארוכה של השפעה ערבית בגלל התלות בנפט. בעבר, התכופפה יפן בפני החרם הערבי. בשנים אלה היא מתקשה לנתק את קשרי הסחר עם אירן, אם כי בלחץ רב, עומדת בדרישות הקהילה הבינ"ל. האוכלוסיה ביפן מאופיינת באלפי כתות, בכללן המקויה ובית-שלום אוהבות ישראל. ואולם כל הדתות נטולות השפעה פוליטית שכן יפן היא "המדינה הכי חילונית עם הכי הרבה כתות", כדברי בן-שטרית. דמוגרפית, העם היפני מזדקן ומתכווץ במהירות. עם או בלי קשר, ההתאבדות היא עדיין סיבת המוות הנפוצה ביפן. לא פחות מ-30 אלף איש שמו קץ לחייהם בשנה האחרונה. לא חבל?
